פירוש מהרז״ו על שמות רבה לח:ב

וי"א וזה הדבר. וס"ד אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי והקדושה היא לה' ית' ומלאכים החיים תמיד אך בב"א המתים אין שייך בהם קדושה כמ"ש ישעיה ה' ד' קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים:

מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות. איך ביקש שמטעם שהוא אלהים קדוש לבטל המיתה ע"כ דורש ע"פ גז"ש מקדם קודם לאדם וכמ"ש ב"ר פט"ו ס"ג מקדם לג"ע קודם שנברא אדם ע"ש שכך היה דעת הש"י כ"י מתחלה שיהיה האדם קדוש ולא ימות כנ"ל אך אחר החטא ה' למשפט שמתו שימות הוא וזרעו הן מעצמו הן ע"י אחרים ועתה נתת משפטי ביד נ"נ מלך בבל ע' בפסוקים שם וע' ב"ר ריש פכ"א וכן דרשו בפסוק שם בפרשה איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא על אדה"ר ועל נבוכדנצר:

להכות את הבריות. אולי צ"ל להוכיח את הבריות וכמ"ש בס"ד וצור להוכיח יסדתו. וכן מצאתי ביפ"ת:

אתה גוזר ואומר קדושים. הוא פירוש אחר על הפסוק הלא אתה לענין הפרשה:

קדושים תהיו לאלהיכם. לא נמצא פסוק כזה רק בריש אמור קדושים יהיו לאלהיהם: