פירוש מהרז״ו על שמות רבה לה:א

הרבה בריות. שכתוב שיהיו לעתיד ואינם נמצאים היום לא שיברא בריות חדשות כי אין כל חדש תחת השמש אלא שנבראו ונגנזו והביא ראיה מאור הראשון. וע' ב"ר פ' י"ב ס"ו וש"נ לעיל פ' י"ח סי' י"א פ"ג ס"ו:

אור זרוע לצדיק. וזריעה שייך בגן והיינו בג"ע מקום הצדיקים. וה"ה כמה בריות אחרות כמו האבני אקדח של שערי בהמ"ק:

טובה גדולה. ב"ר פט"ז ס"ב וש"נ ומבואר:

ההר הטוב הזה. ובמד"ת ק"ד יליף מפסוק של ריש פקודי כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת וכה"א וזהב הארץ ההיא טוב ופי' שכל הזהב העשוי בעולם למלאכה זכו לה על כי בכל מלאכת הקודש של המשכן והמקדש:

שבעה זהבים. ירושלמי יומא שם שי"ר פסוק אפריון עמודיו במ"ר פ' י"ב ס"ד. ונמצאו כולם בבהמ"ק. זהב טוב דה"ב ג' ה' ויחפהו זהב טוב. זהב סגור שם בפסוק הקודם ויצפהו מפנימה זהב טהור זהב שחוט מ"א י' ד"ה ב' ט' ט"ז מגינים זהב שחוט. זהב סגור מ"א ו' כ' ויצפהו זהב סגר. זהב מזוקק דה"א כ"ט ד' שבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים כדלקמן שפי' זהב. זהב פרוים דה"ב ג' ו' והזהב זהב פרוים. זהב מופז מ"א י' י"ח ויצפהו זהב מופז אצל הכסא ומן הסתם שהשתמש בו גם בבהמ"ק:

נמשך כחוט. שחוט במשמעות מלשון המשכה שכל ענין השחיטה הוא על המשכת הסכין ומענין חוט שהיו עושין ממנו חוטים וגם טסים:

כשעוה על פנקס. שחוט מלשון שטוח ושטח בהיפוך אותיות:

טוחין בו את הכתלים. שהרי מפורש במ"א ו' כ"ב ואת כל הבית צפה זהב וכאן אמר כסף והם ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע ע"פ מדת ממעל על שמכסיף והיה זהב:

לגפרית שהיא מוצתה באש. מראה ירקות שלו דומה לירקות של גפרית מוצאת באש ועי' במ"ר י"ב פי' אחר:

שהיה עושה פירות. עיין שי"ר שם פסוק אפריון הנ"ל באריכות ובמ"ר שם בקיצור:

להשתמש בארזים. במדרש תהלים שם ק"ד. עי' ב"ר ריש פט"ו:

עצי ה'. וס"ד שם צפרים יקננו כדלעיל שלפי הפשט יקשה למה קרא אותם עצי ה' הרי הכל שלו. ע"כ דורש על העצים של המשכן והמקדש:

כ"ד מיני ארזים. ירושלמי כתובות סוף פ"ז:

ארז שיטה. וס"ד ברוש תדהר ותאשור יחדו הרי שבעה:

ולמה נגנזו. ט"ס וצ"ל ולמה לא נגנזו כדלעיל ולא נגנזו ובב"ר ריש פט"ו ובמד"ת ק"ד שם הגי' ולמה נבראו. ועי' יד"מ:

ששם צפרים. הרי לא הניחו העופות לנוח על גגו שהרי עשו כליא עורב למעלה ואיך יעשו קנים בתוכו ע"כ דורש מדה כ' ע"פ מדה י"ז אא"ע לקני עופות תנהו ענין על עופות המופרשים בתוכה שהיו מקריבים על המזבח. וכמ"ש גם צפור מצאה בית ודרור קן לה וגו' את מזבחותיך ה' צבאות הרי מפורש כוונת הקן על ההקרבה במזבח:

וכי חסידה בארזים ביתה. וכמ"ש איוב ל"ט אם אברה חסידה ונוצה כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם וכמ"ש לעיל פכ"ה ס"ח משל לחסידה שהיתה יולדת בעפר וכו' ע"כ דרש אא"ע לעוף החסידה כפי משל אלא על מי שנקרא חסיד ושם היה שוכן וכל זה שייך למ"ש ועשית קרשים למשכן שהיו של עצי שטים מן המובחר שבארזים גבוהים י' אמות ורחבים גם בגבהם אמה וחצי אחר התיקון: