פירוש מהרז״ו על שמות רבה ל:ג

א"ר אבהו. תנחומא כאן ס"ג הגי' אר"א בשם ר"א בן יוסי בן זמרא ע' לעיל פ"א ס"ב וש"נ:

ומה פסל שהיה בורא. עי' ב"ר פ"ט ס"ב ושם פ' י"ב ס"ג ומה פסל תוהו ובוהו וחושך והמדרש כאן פירש שברא וכו' והחזירם לתוהו ודו"ק וע' ב"ר פ"ג ס"ז:

בני יפת. סמוך לפסוק ואלה תולדות בני נח מוסיף שבח על מ"ש למעלה אלה תולדות נח וכמ"ש בסמוך אצל ואלה שמות בני ישראל שמוסיף שבח על מ"ש בני יעקב ופי' שמוסיף לשבחם עיד הפעם וכן כאן ועל כן חשבם בפרט בני יפת וגו' על שהם לקיום לדורות עולם:

זמרן יקשן. עי' מ"ש ב"ר פ' ס"א ס"ה ותבין כאן:

והיה מלאך המות בעולם. בהכרח פי' שלא ניתן לו רשות למשול בעולם שהרי המלאכים נבראו בב' או בה' כמ"ש ב"ר פ"א ס"ג ושם פ"ב ס"ד וחשך על פני תהום זו מיתה המחשיך פני הבריות ופסוק תולדות השמים נכתב קודם החטא ושאר תולדות שבמקרא נכתבו אחר החטא:

תולדת יצחק חסר. שהרי היה ראוי להיות מלא כמו תולדות פרץ שהוא מיצחק:

ואלה תולדות אהרן. במדבר ג' א':

כל הפקודים אשר פקד. שם א' מ"ד אלה הפקודים אשר פקד וכאן בטעות:

שם לו חוק ומשפט. כדעת ר"י במכילתא ריש משפטים. ואף שהוא רחוק שהוא בסדר בשלח דורש ע"פ מדת ממעל משפטים מוסיף על משפט:

מה כתיב למעלה. בסדר יתרו קודם הדברות ע' בריש ס"ב:

זיין מכאן. והמשפט בדמיון הזיין ביד השופט והשוטר להכריח בעלי דינין לקיים הדין והתורה. וכשנתן הדברות נתן כל התורה בסיני:

ושפטו את העם. ואח"כ המשפטים מוסיף על השופטים. עיין ילקוט משלי ח' בשם פסיקתא:

של עושי צדקה. שעיקר נתינת התורה ברחמים כמ"ש במכילתא בסיני נראה כזקן מלא רחמים וע"כ קראו חז"ל להש"י לענין התורה רחמנא. וע' ד"ר פ"ח ס"ה ויתכן שלזה כוונו כאן:

באורח צדקה. וס"ד בתוך נתיבות משפט: