פירוש מהרז״ו על שמות רבה כח:ו

א"ר יצחק. פר"א פ' מ"א עי' כל הענין בתנחומא כאן סי' י"א וכ"ה בויק"ר פ"ו ס"ו. וכן הוא בשבת (דף קמ"ו) שפסוק זה כי את אשר ישנו וגו' הוא על מעמד הר סיני ופסוק זה הוא בסדר אתם נצבים שהיה בסוף מ' שנה. אך הענין בזה שכתוב אתם נצבים וגו' לעברך בברית ה' וגו' היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים. משמע שהיום מתחיל ועד עתה לא היה כן שהרי כבר התחיל מעת מתן תורה אנכי ה' אלהיך. ע"כ בהכרח לדרוש אא"א לכאן ת"ע לסיני שאז נעשו לעם ואז עברו בברית ה' כמ"ש סוף משפטים הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם ובאלתו היינו תוכחות של בחוקותי כמ"ש בהדיא במכילתא בחדש השלישי פר' ג' שזהו מ"ש בסוף משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם שאמר להם כל סדר בהר ובחוקותי עד אחר התוכחות שעל זה כתוב בסוף תוכחות של תבא מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ואז אמר להם אתם נצבים וגו' וע' מ"ש ויק"ר פ"ו שם בא"א. וע' עוד בד"ר פ"ד ס"ג מש"ש בראיות לדרך שכתבתי כאן:

אשר ישנו פה וגו'. והלא כל ישראל היו במקום אחד במדבר. ובהכרח שהכוונה על הדורות העתידין להבראות שכולם היו שם. ואם היה כתוב אשר איננו עומד היום היה משמעו שישנו ממש בעולם אלא שאינו עומד פה אלא עומד במ"א אך אחר שכתוב ואת אשר איננו פה עמנו היום אבל ישנו במקום אחר אך בלא עמידה אלא בעולם הנשמות:

בימי מלאכי. צ"ע שא"כ לא היו יודעים מי אמר הנבואה. אך בתנחומא הגי' על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי שכבר היתה הנבואה בידו וכו' פירוש ברשותו כמ"ש וכל טוב אדוניו בידו. ויקח את כל ארצו מידו. וממלאכי אנו לומדים בנין אב על כל הנביאים:

מעת היותה שם אני. מעת מתן תורה כמ"ש ברישא דקרא לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני שהפסוק מדבר במ"ת כמ"ש בהדיא קה"ר פסוק מה שהיה הוא שיהיה וכן הוא במכילתא פסוק בחדש השלישי ובפסוק אנכי ע"ש:

ולא יסף. כתרגומו ולא פסק ופי' שכל מה שהתנבאו הנביאים ודרשו החכמים הכל מכח אותו הקול כדעת ר"ל:

נחלק לז' קולות. וזהו ולא יסף שלא כלה אצל הר סיני אלא הלך בכל העולם לכל הלשונות. כמ"ש לעיל פ"ה בס"ט. וע' עוד לעיל פט"ו סי' כ"ח והם הז' קולות הכתובים בתהלים כ"ט:

שלא היה לו בת קול. ע' לקמן ס"פ כ"ט (ושם הוא דעת ר"ל וצ"ע). וכמ"ש ולא יסף עוד לדעתה שלא הוסיף. והתרגום פירש כאן ולא יסף שלא פסק ועל ולא יסף עוד לדעתה פי' שלא הוסיף ונ"ע:

וקול דבריו כקול המון. וכתוב שם ולא נשאר בי כח והודי נהפך למשחית:

בכח כל הקולות. יתכן שצ"ל בכח של כל הכחות וכמ"ש לעיל פ"ה ס"ט בכח של כל אחד ואחד וכ"ה בריש פר' הסמוכה ובריש פל"ד:

המבשרות צבא רב. עיין מדרש תהלים צ"ב צבא רב בלשון מרובה הדבור יוצא ונחלקה לשבעים קולות לשבעים לשון: