פירוש מהרז״ו על שמות רבה כז:ט

שאדם חבר. ע' כל זה במדרש תהלים ח':

נטל טלית. ע' ב"ר פר' ע' סי' ה' זכה אדם לתורה נוטל טלית. עי' ב"ב (נ"ז צ"ח א') וברשב"ם שם כמו כאן. וכמ"ש בירושלמי פרק ג' דביכורים טלית שעליו כמרדעת של חמור ע"ש:

בייא. פי' צעקה על שעושה לו רעה ע' ב"ר פ' י"ב ס"י מש"ש:

לזירה. לא הובא בערוך יבמ"ע ולפי הענין פי' מקום שנכנסים שנים להתאבק ולנצח. והוקשה לו תחלה אמר ערבת לרעך שהוא האהבה והקירוב ואח"כ אמר תקעת לזר כפיך ואין הזר רע ע"כ דורש לזר מלשון זירה:

או נצחת. שהמנהיג את הדור כראוי כדוד ואיוב עליו נאמר כמ"ש איוב ואשברה מתלעות עול ומשינהו אשליך טרף וכמ"ש עוד ואם זרוע כאל לך וגו' עדה נא גאון וגובה ראה כל גאה הכניעהו וגו' ועליו נאמר ותגזור אומר ויקם לך. צדיק מושל ביראת אלהים וזהו או נצחת עי' ד"ר פר' ה' סי' י"ג ותבין כאן. ולהיפך כמ"ש ב"ר ר"פ פ' כי לכם המשפט. ולמה כל זה על שנוקשת באמרי פיך:

לידע מה לעשות. וזהו עשה זאת אפוא התורה שנקראת זאת. ילקוט משלי ו':

התרפס באבק. רפיסה היא ברגל כמ"ש בדניאל ז' ברגליה רפסה. וכמ"ש יחזקאל ל"ד י"ח י"ט והכוונה שילך אל חכמים ללמוד מהם וכמ"ש בילקוט שם עשה לך רב:

אזכיר רהב. צ"ע איזה ראיה מכאן. והיל"ל מפסוק ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עוז כמ"ש לעיל ס"ד ויתן עוז למלכו:

בפרשת ויגש. פי' דשם כתוב פי' אחר על פסוק זה ר"פ צ"ג:

אלו ישראל. ע' מדרש משלי ו' וילקוט שם ומדרש תהלים ח':

עריבין בינן לבין הקב"ה. פי' עריבין זה על זה להקב"ה. וע' בריש הפרשה וכאן פי' על שאמרו נעשה ונשמע שתקעו עצמן לערבות על שאחרים לא קבלוה:

שלישי ורביעי. ובנמשל. ראשון הוא שעיר. שני מואב. שלישי עמון. רביעי בני קטורה. וע' מכילתא פסוק אנכי:

הוי בני אם ערבת. במדרש משלי ו' באריכות וכאן חסר:

לעבדיו שמרו. כל המשל בלשון יחיד גם כאן צ"ל לעבדי שמור:

נגח העבד. שהעגל נגח את העבד. ובנמשל פתח הפלטין פי' שמיד אחר קבלת התורה עשו העגל:

הוי שמעו דבר ה'. ובפסוק השני מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל וכתוב עוד שם ועמי המיר כבודו בלא יועיל היינו העגל כמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור תהלים ק"ו כ':

שמעו ותחי נפשכם. ע"י שמיעה לבד תחיה נפשכם עיין ילקוט ישעיה ג"ה וילקוט ירמיה ב' בשם פסיקתא האוזן הזה כקנקל לכלים והכוונה על פסיקתא פרשה כ"ז ושם חסר מאמר זה וע' ד"ר ר"פ י' ג"כ כמ"ש בילקוט. וכן הובא בערוך ערך קנקל בשם פסיקתא:

האוזן שומעת וכל הגוף כו'. שהאוזן והשמיעה כולל כל הגוף וכמ"ש חז"ל סימא עינו נותן לו דמי עינו. קיטע ידו נותן לו דמי ידו. חרשו נותן לו דמי כולו וע"כ כתוב אוזן שומעת תוכחת חיים וגו' שמעו ותחי נפשכם. וע"כ הצליחו הראשונים בתורה על שהיה הכל ע"י שמיעה וראות פני הרב בדיבוק חברים ודו"ק: