פירוש מהרז״ו על שמות רבה כה:ח

הוא מרומים ישכון. וס"ד לחמו ניתן מימיו נאמנים שדורש לקמן על המן ועל הבאר וכל הדרשות שבסימן זה הובאו דרך אגב ס"ד הנ"ל ור"ד הולך צדקות דובר מישרים ודורש על ישראל. ועי' ב"ר פמ"ח ס"ו:

מקים מעפר דל. וס"ד וכסא כבוד ינחילם והוקשה לו מ"ש מעפר וכי הדל שוכן בעפר ע"כ דרש על ישראל וכדעת ר' יוחנן שבכל מקום שכתוב דל. עני. בישראל מדבר והיו במצרים בעפר ממש בטיט ולבנים והיו תמיד שחים בקומתם להעפר:

בקומה זקופה. כמ"ש בריש מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה כתרגומו בריש גלי. וזהו קוממיות ומקים:

סיקוסים. פי' סוף וקץ זמן וסוף מקום. והוא פירוש אחר ע"פ מדה ז' וי"ז. שמ"ש עפר על השפלות וכמ"ש לעיל פ"א ס"ט ועלה מן הארץ:

הרי רוממתי וכו' וכסא כבוד. וזהו מקים מעפר וגו' וכסא כבוד וגו' ובפסוק הקודם אף מרומם ודו"ק:

אשר נשאך. פשוטו מלשון כאשר ישא האומן ודורש עוד מלשון נשיאות ורוממות כמ"ש ד"ר ס"פ ז':

עד שלא נברא העולם. ע' ב"ר פ"א ס"ד:

אותה שעה. עתה חוזר לדרוש הפסוק שהתחיל הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים מלך ביפיו תחזינה עיניך תראנה ארץ מרחקים בג"ע ארצות החיים וכמ"ש בסוף הסי':

אל ארץ טובה ורחבה. דברים ח' ז' ושם לא כתוב רחבה. ובשמות ג' ח' כתוב אל ארץ טובה ורחבה וכאלו כתוב גם כאן ורחבה וע' ד"ר ס"פ ד' כי ירחיב. ואם הכוונה על פריה ותבואתה אין זאת טוב האמיתי שאין טוב אלא תורה. שהתורה והמצות שמקיימים בה מביא לטוב נצחי בג"ע שנקרא ארצות החיים ושם אתהלך לפני ה':

והם תוכו לרגליך. ור"ד כל קדושיו בידך הם האבות והם תוכו דורש מלשון תוך ותוכו שהם בתוך ג"ע לרגלי הקב"ה. ומרומז בפסוק עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו צרור המור דודי לי בין שדי ילין. וכן בפסוקים עורי צפון ובואי תימן וגו' יבא דודי לגנו וגו' אכלו רעים שתו ושכרו דודים וזהו שאמר ומחלק להם מנות בג"ע ומ"ש מעץ החיים כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן מרומז במ"ש והם תוכו כנ"ל:

[ואם תמה אתה כו'. כי על דרך גופני יעיז לדבר מהקב"ה נעלה על כל]:

ומי מברך תחלה. ומאחר שכל הענין בדמיון מסיבה בסעודה והסיבו אחד מברך לכולם והברכה מרומז בפסוק שדורש כי ה' אלהיך מביאך וס"ד ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה היינו בג"ע כנ"ל. ומ"ש את ה' פי' עם ה' שהוא צוה לברך והברכה בכוס וכמ"ש תערוך לפני שולחן וגו' עד כוסי רויה וכן כאן אתהלך לפני ה' וגו' כוס ישועות אשא. ומ"ש מיכאל וגבריאל מבואר הטעם לעיל פר' י"ח בס"ג. ומ"ש והם לזקנים והם חולקים כבוד כמ"ש ונגד זקניו כבוד:

המלך שבארץ יברך. כמ"ש ישעיה ס"ה ט"ז אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן וס"ד כי נשכחו הצרות הראשונות:

והוא מרומים ישכון. צ"ל הוא וס"ד כנ"ל תראינה ארץ מרחקים עוה"ב כמ"ש ב"ר ריש פמ"א שצילו רחוק וכו':

כנף רננים. דורש פסוקים של איוב ל"ט מפסוק י"ב עד פסוק י"ח וס"ד אם אברה חסידה ונוצה וזהו שאמר משל לחסידה ודורש כל הענין ע"פ מדת ממשל והנמשל ע"פ גז"ש ומדה י"ז:

יולדת בעפר הארץ. יולדת הביצים ומשימה אותם בעפר לחמם אותם ולהוליד מהם אפרוחים:

ואפרוש כנפי עליך. וכמ"ש ובצל כנפיך ארנן מגודל האהבה וזהו נעלסה נתעלסה באהבים. אם אברה שיש להם מצות שיגינו עליהם כמ"ש כנפי יונה ודרשו (שבת מ"ט) מה יונה כנפיה מגינות עליה כך ישראל מצות מגינות עליהם וזהו אם אברה אבר כיונה:

גם חסידה בשמים. כשישראל חסידים אז מעלתם בשמים כמ"ש על השמים חסדך:

כי תעזוב לארץ. כשחוטאים משפילים עצמם לארץ וכמ"ש השליך משמים ארץ וגו' וזהו עזבתי את ביתי שגורמים לחורבן ביהמ"ק:

ותשכח כי רגל. כששוכחים את ה' אז רגל שונאיהם תזוריה כמ"ש בדניאל על החיות ושארה ברגלי רפסה וזהו וחית השדה תדושיה הם החיות ארי נמר וכו':

הקשיח בניה. כמ"ש תקשיח לבנו מיראתך ישעיה ס"ג י"ז:

כעת במרום תמריא. אפילו עתה שחטאו ונענשו אם ישובו יש תקוה לשוב למעלתם להתרומם לשמים ובתיבת כעת מרומז התשובה כמ"ש ב"ר פר' כ"א ס"ו ואין ועתה אלא תשובה ע' מש"ש וכן בתיבת כעת. ובכן תשחק על שונאיך הבוטחים בסוס ורכב. וכל זה מרומז במ"ש הוא מרומים ישכון:

זה הקב"ה. שההולך צדקות וכו' הוא שוכן עם הקב"ה שוכן מרום:

זה דוד. שכתוב אצלו ה' סלעי ומצודתי וכן משגבי כמ"ש שם וקרן ישעי משגבי:

זה אברהם. כמ"ש לעיל ס"ה וש"נ:

לחמו ניתן זה הקב"ה. שייך למ"ש מרומים ישכון זה הקב"ה ודורש גז"ש:

זה המן וכו' זה הבאר. עיין ריש סימן ובשביל דרשה זו הובא כל הדרשה לכאן ומ"ש מימיו נאמנים מלשון דבור כמ"ש מסיר שפה לנאמנים שנותן ע"י נאמנים הם משה ואהרן וכמ"ש בכל ביתי נאמן הוא והיה הבאר עולה ע"י דבורם כמ"ש עלי באר ענו לה:

לבני תורה. וזהו לחמו ניתן וכמ"ש לחמו בלחמי וכן הוי כל צמא לכו למים וזהו מימיו נאמנים:

דחילא ואמתני. וזהו מ"ש שם לבך יהגה אימה: