פירוש מהרז״ו על שמות רבה כג:יב

מבור שאון ממצרים. כמ"ש ירמיה מ"ו י"ז קראו שם פרעה מלך מצרים שאון. ומ"ש בור כמ"ש עד בכור השבי אשר בבית הבור. מטיט היון כמ"ש בחומר ובלבנים ובנביאים וכתובים נקרא החמר טיט ג"כ:

על סלע זה הים. מכילתא פסוק ואתה הרם את מטך הובא בתנחומא שם ובאבות דר"נ סוף פל"ג וז"ל נעשה סלעים סלעים:

לכך נאמר את השירה הזאת. שהוא מיותר שהיה די במ"ש ישיר משה ובנ"י לאמר אשירה לה' וגו' לדרוש גז"ש. וע' ויק"ר פכ"א ס"ס ב' הרבה דרשות על תיבת זאת ע"פ גז"ש ואחת מהם על המילה וצ"ע שאינו דורש כאן כמו שם שחושב עשרה דברים שנקראו זאת מדברים שכבר נתנו להם ושעתידים להיות. ומ"ש מעידה עלינו שאנו טהורים על שבאמירת השירה נמחל להם כל עונותיהם כמ"ש שי"ר סוף פסוק הנך יפה ובמדרש תהלים ריש מזמור י"ח ועי' לקמן פכ"ד ס"ס א' בביאור. רק המילה היה לעד וכמ"ש סוף סדר וילך וענתה השירה הזאת לפניו לעד: