פירוש מהרז״ו על שמות רבה יח:ה

אזכרה נגינתי. מדרש איכה פסוק בכה תבכה ילקוט תהלים ע"ז בשם הפסיקתא מדרש תהלים קי"ג. ודורש שפירוש פסוק זה שייך לפסוק הקודם חשבתי ימים מקדם שנות עולמים מה שעשית במצרים ובאשור וזהו אזכרה נגינתי בלילה מזה אדע שלא לעולמים יזנח ה'. וכן מצאתי בהדיא במדרש תהלים ע"ז מדכר אנא תברי כד"א אשר מגן צריך לכך עם לבבי למצרים:

גבורי כח. תהלים סוף ק"ג ור"ד ברכו ה' מלאכיו:

הפקדתי שומרים. וס"ד כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. וזה לא יתכן בבני אדם אלא במלאכים שאינם הולכים ולא ישנים. וזהו מ"ש בס"ד המזכירים את ה' הם המלאכים הממונים על זכרון טובות ישראל כמ"ש בסוף דניאל מיכאל וגו' העומד על בני עמך וגבריאל כמ"ש חז"ל מענין רוח פסקנית ולא נזכר עוד בתנ"ך שם מלאך אחר:

מיכאל יצא והכה. כנ"ל מפסוק ויצא מלאך ה' ויך וכו' וכמ"ש לעיל פ"ב ס"ה דעת ר' יוחנן. ודעת ר"ח שם שהוא גבריאל וכן כאן וכדעת רשב"י בסנהדרין צ"ה ב':

וגבריאל הציל לחמו"ע. שהרי ראה אותו נ"נ כמ"ש ורויה די רביעאה ולא מצינו בתנ"ך על מלאך שנראה לאדם רק בגבריאל שנראה ליחזקאל ולדניאל וע' פסחים קי"ח. איכה רבתי פסוק ממרום ובפסוק ולא זכר כמ"ש ב"ר פר' כ"א ס"ה וע"ש ותבין:

מכבשן האש. עי' פסחים קי"ח ועי' ב"ר פר' מ"ד סי' י"ג וכאן כרבנן דשם דהיינו ממ"ש אני ה' ולא מלאך. ועי' תד"א ח"ב פרק כ"ה מ"ת סוף קי"ז וע' ילקוט מ"ב י"ט:

וגזר לאש ויצא וליהט. כוונתו למ"ש במ"ת הנ"ל שרצה יורקמי שר הברד להצילם אמר גבריאל אני שר של אש אלך ואקדיח מבחוץ ואצנן מבפנים ואעשה נם בתוך נס:

ד' אומות. קדמוניות ע' מ"כ שבדניאל ג' פסוק ג' חושב ח' אומות קדמוניות ובפסוק כ"ז חושב רק ד' והם ב' כ"מ והכריע מפסוק קטל המון שביבא די נורא ע' סנהדרין צ"ה ב':

מישאל אמר שבחוהו. צ"ע מנין לו וע' פסחים קי"ח ולעיל פר' ט' ס"א:

ואמת ה' לעולם. ובו"ד אינו יודע לומר כן רק המלאך על שהוא חי לעולם:

פלומרכין ודוכסין. כמ"ש בד"ה ב' ל"ב כ"א וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבורי חיל ונגיד ושר במחנה אשור הרי שמ"ש במלכים ב' י"ט ל"ה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף היו כולם שרים וכמ"ש סנהדרין דף צ"ה ב' וזה ע"פ מדה י"ז:

שותים יין וכו'. צ"ע מנין לו. ואולי דברי משל הם על שריפת הנפש וגוף קיים:

אתה עשית את שלך. ביד שלוחים שנקראו מלאכים. וזה ע"פ מדת ממעל ומנגד. אבל פרעה שאמר בעצמו נפרע ממנו בעצמו כמ"ש סנהדרין דף צ"ד א':

ששרף גופן מבפנים. שבת קי"ג וש"נ פלוגתא דר"י ור"א בזה. וכאן כר"י:

לשם אביהם. ע' ב"ר פר' ל"ו ס"ו בא"א וע"ש מ"ש גם על יפת:

לבקרים אצמית. וס"ד להכרית מעיר ה' כל פועלי און ומפלת סנחריב אצל עיר ה' ירושלים ועיקר המכה היה בלילה כמ"ש ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך וגו' ובבוקר מתו כשהשכימו בבוקר לעבוד ה' כדרכם נודע להם. ע"כ כתב סתם וישכימו בבוקר ולא פירש מה עשו:

את ההלל שהיה ליל פסח. כמ"ש ישעיה ל' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג שיאמרו שיר על מפלה אשור כאשר אמרו בליל התקדש חג. וע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שליל התקדש חג הוא פסח טעון הלל וכמ"ש פסחים צ"ה הובא ילקוט ישעיה ועי' בשי"ר פסוק אני חבצלת. אח"כ מצאתי כן בהדיא במ"ת מזמור א' פסוק והיה כעץ שתול וז"ל השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וכו' בא פסוק זה ללמד על פרעה ועל סנחריב על סנחריב. מפשט דקרא. ועל פרעה ע"פ המדה הנ"ל וע"ע במ"ת מזמור ק"ז ולקמן פר' זו סי' י"ב:

קרא שמו מהר שלל וכו'. בכתוב מפורש שאות זה על אחז שישלול מלך אשור את דמשק ושומרון שבאו עליו כן האות של בן עמנואל והמדרש דורש זה על חזקיה אך הענין בזה כמ"ש בישעיה ז' שאל לך אות שאם היה מקבל דבריו היה האות העוב על אחז מאחר שלא שמע לו נעשה עיקר הטוב של האותות על חזקיה עמנו אל כמפורש עליו ועמנו ה' אלהינו וכן אות הב' מהר שלל חש בז שאף שהיה בימיו ששלל אשור לדמשק לא נהנה בו אחז רק בימי חזקיה שלל סנחריב מכל הגוים בא הכל ליד חזקיה ועמו. כמ"ש בישעיה ל"ג ד' ואוסף שללכם אוסף החסיל כמ"ש סנהדרין צ"ד ב' ע"פ זה ודו"ק:

וכשם שעשה. סוף דברי ר' נחמיה לעיל ריש הסי':

ועלו מושיעים בהר ציון. שהם תמיד מושיעים כמ"ש לעיל סי' זה המזכירים את ה' ובזה הם מושיעים:

זה מיכאל בעצמו. ומ"ש מושיעים ל"ר על מיכאל ודגלו כידוע:

ויען מלאך ה'. שמ"ש העומד על בני עמך ולא פי' כאן ושם בזכריה כתוב שהתפלל עד מתי לא תרחם וכו' ולא פי' איזה מלאך הרי ע"פ מדה י"ז אחד הוא שעל שם זה נקרא מיכאל שרכם:

מיכאל וסמאל. ע' ד"ר פר' י"א סי' י"א:

אשמעה מה ידבר האל ה'. לא מה שאתה מדבר וכל ענין המזמור שירחם על ארץ ישראל וירושלים וזהו מיכאל שאמר עד מתי לא תרחם את ירושלים וזהו ידבר שלום אל עמו (שאם הנביא אמר כן היל"ל עלינו) בעת הגאולה שאז לא ישובו לכסלה וע"ז כתוב בעת ההיא יעמוד מיכאל כנ"ל ודו"ק:

ומנגנין. פירש מלשון ערמה ותחבולה ביוונית וכמ"ש ב"ר פר' מ"ג ס"ח אשר מגן שהפך מנגנין וכו' ועי' בערוך ובמ"ע בערך מגנון ומנגנון ומ"ש היאך פי' איזה ערמה ותחבולה ובאיזה אופן:

ובעקב זאת. פי' בתחבולה זאת מלשון ויעקבני גם יתכן שפי' מל' עקב וסוף וכל הנ"ל נכלל במ"ש ועקבותיך לא נודעו שאם לא אמר תחלה דרך שלשת ימים נלך במדבר לא היה רץ אחריהם ולא נטבע בים כמ"ש לעיל פר' ב' ס"ח ועי' עוד לעיל פר' ט"ו סי' ט"ו ששייך כאן:

מי יודע עוז אפך. וס"ד וכיראתך עברתך היינו מכת בכורות שעבר והיה בעברה כמ"ש ועברתי בארץ מצרים בתחבולה כנ"ל וכן דרש עליהם שעבר בעברה בהעביר את ישראל וכמ"ש חבקוק ג' ח' אם בים עברתך: