פירוש מהרז״ו על שמות רבה י:ז

עפר שהגין. עי' מ"כ. והגין עליו לשעה עד שהלשינו עליו. עי' תנחומא סי' י"ד ולעיל פ"ט סי"ט ופ' זו סי"ד:

למה הביא. תנחומא סי' י"ד תד"א פ"ז לעיל פ"ט סי"ט ופר' זו סי"ד וילקוט כאן ובתד"א חושב י"ד מינים של כינים וכולם בשמות ע"ש:

אמה על אמה. כתוב בפסוק זה ב"פ עפר הארץ ע"פ מדה י' שהמחרישה עושה עפר בארץ ג' טפחים וגם השרשים עושים עפר ג"ט וע' ב"ר פ' ל"א סי"ז ומש"ש:

פחות מכשעורה. כ"ה בתנחומא שם. ובסנהדרין ס"ז ב' אך בתד"א שם הגי' פחות מכעדשה:

ועוד לא חששו. שמאחר שהודו לפרעה הרי שלא עמדו עוד בפני משה לדמות עצמם לו. אך בפר"א פרק מ"ח איתא קרא לחרטומים וכו' עד שהביא הקב"ה עליהם את השחין ולא יכלו לעשות כן שנאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין. דעת הפר"א שמ"ש כאן שהודו היינו לפני פרעה אך עדיין עמדו לפני משה עד שחין וכן בהכרח דעת המדרש ועי' לקמן פר' כ' ס"ס א' שכן הוא: