פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:יז

בתי כהונה ולויה. כמ"ש ספרי בהעלותך פסוק ויאמר משה לחובב בתים אלה איני יודע מה הם ע"ש בא"א עד זכתה יוכבד לכהונה ומרים וכו' וכאן דורש גז"ש בית אהרן בית דוד:

עזובה זו מרים. ממ"ש בפסוק הב' ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת משמע שעזובה היתה אשתו. וכשמתה לקח את אפרת. וא"כ מהו הוליד משמע שהיתה בתו והם ב"מ. גם מ"ש ואלה בניה אינו מפורש אם בני עזובה ואם בני יריעות ולא ניתן ד"ה אלא להדרש כמ"ש ויק"ר פ"א ס"ג מגילה י"ג ע"כ דרש והכריע שעזובה היתה אשתו ולא בתו וזהו עזובה אשה:

שנשאה לש"ש. להוליד ממנה בנים וכמ"ש רש"י בגמרא על שבדק באחיה משה ואהרן ורוב בנים הולכים אחר אחי האם:

כאלו ילדה. כמ"ש לקחה לו לבת:

פניה דומים ליריעות. לשבח כמו יריעות המשכן מרוקמים בצבעים יפים בארגמן ותולעת שני שהם אדומים ובשש שהוא לבן שזהו עיקר היופי כמ"ש צח ואדום וע' רש"י בגמרא:

ואלה בניה ישר ושובב וכו'. וכתוב אחריו ותלד לו את חור וגו' והם בכ"מ. והכריע ע"פ מדה כ' וממעל א"ת בניה אלא בוניה וכמ"ש חז"ל א"ת בניך אלא בוניך וכמ"ש ב"ר פע"ו ס"ז ובניהם שלשים ובנאיהם ע"ש שכל אלו ישר ושובב וכו' שמותיו של בעלה לראיה שלקחה לש"ש ולא לשם יופי:

שיישר את עצמו. מעקמומית שבלב הוא היצה"ר כמעלות האבות שנקראו ישרים:

ששיבש את עצמו. ובגמרא הגי' ששיבב יצרו והכוונה שהיה תמיד לבו נשבר וכמ"ש הושע ח' ו' כי שבבים יהיה וגו' וע' רש"י בגמרא:

ותמת עזובה. ויקח לו כלב את אפרת וסובר שעזובה היא מרים ואפרת. ואיך אמר שמתה:

אפרת זו מרים. פר"א פר' מ"ה ולמה נקרא שמה של מרים אפרת בת פלטוני בת מלכים ע"ש עוד וכמ"ש ויק"ר פ"ב סי' א' ע"ש ותבין כאן:

מהו ויקח. הרי כבר לקחה כמ"ש בפסוק הקודם הוליד כדלעיל:

אשחור בן חצרון. כמ"ש בדה"א ב' פסוק כ"ד ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע ור"ד ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ודרשו לקמן פ"מ ס"ד שאחרי מות חצרון בא כלב בנו אל אפרת. הרי שכלב בן חצרון ואשחור בן חצרון הכל אחד ועל זה כתוב ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים שאפרתה הנ"ל בפסוק הקודם נחשבת לו לשתי נשים:

שנעשת לה כאב. כמ"ש לעיל הוליד את עזובה:

ובני חלאה צרת וגו'. שאף בעת חליה נעשית צרה לחברותיה מהוד יפיה כצהרים:

צחר כצהרים. שה' וח' מתחלפין באחה"ע גמטריא וענין תמורת אותיות. וע"פ מדת ממעל צהר כצהרים ומזה הטעם אתנן וכו' וכמ"ש לעיל יריעות. ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת זו מרים שנקראת עזובה. יריעות. חלאה נערה צרת צחר אתנן אשת כלב שנקרא אשחור ישר שובב ארדון קוץ וענוב וכדמפרש ואזיל עוד כל הפסוקים הסמוכים וקוץ הוליד את ענוב ואת הצובבה הכל על כלב. ומאחר שהוכיח שמרים היא אפרתה היתה אשת כלב בן חצרון מזה נדע פי' הפסוק ויעש להם בתי מלכות בית דוד מיהודה היינו כלב בן חצרון ממרים:

וקוץ זה כלב. וקוץ משמע שכבר נזכר למעלה ולא נזכר כלל. ע"כ דורש שכבר נזכר בפסוק ולאשחור הנ"ל שהוא נקרא קוץ שקצץ מרגלים. והנה בתורה מפורש שענין מרגלים היה כלב בן יפונה. ודעת חז"ל בגמרא ומדרש שכלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ונקרא בן יפונה על שפנה מעצת מרגלים ולבד כל השמות שדרש עליו המדרש נקרא עוד הקנזי גמרא שם וראיה פשוטה לדברי חז"ל שבאותה פרשה של וכלב בן חצרון בד"ה ב' כתוב שם בפסוק מ"ט ובת כלב עכסה ומפורש ביהושע ט"ו ובשופטים א' שעכסה היתה בת כלב בן יפונה. ושם בד"ה א' ד' פסוק ט"ו שמדבר מכלב בן יפונה לא זכר את בתו ושמה הרי שהם אחד. אמת ונכון:

שקצץ מרגלים. שסתר דבריהם והכריחם בחרבו ליקח אשכול ענבים וכמ"ש במ"ר פי"ד סי"ד:

שעשה צביונו. כמ"ש וימלא אחרי:

אחרחל זו מרים. ע"פ מדת נוטריקון אחר חל והחי"ת הב' מתחלף בא' באחה"ע וע"פ גז"ש מתיבת אחריה:

שרימם הקב"ה. כמ"ש כסאו כשמש נגדי וכמ"ש וישב שלמה על כסא ה' ולעתיד כתיב ובית דוד כאלהים:

ויתן עוז למלכו. וירם קרן משיחו. ודרשת אחרחל הוא בספרי בהעלותך. ודורש כמה פסוקים שהם אחד על כלב. וכן כמה פסוקים שהם אחד על מרים. וכמ"ש מגילה י"ג כל דבריך אחד הם ואנו יודעים לדורשם: