פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:א

חושך שבטו. בא לדרוש מ"ש את יעקב וכמ"ש בסוף הסימן ועיין כל זה בתנחומא כאן ובמדרש משלי וילקוט פסוק זה בקיצור:

יורד עמו לחייו. לקפח פרנסתו:

בן ט"ו שנה. עי' מ"ש בזה בפר"א פרק ל' ג' שיטות בחשבון זה ודעת המדרש כאן שיטה רביעית וכן הוא בתנחומא כאן וחשבון ט"ו עמ"ש בב"ר פר' נ"ג סימן י"א על פסוק ויעש אברהם וגו' ביום הגמל:

התחיל להביא. תיבת התחיל הוא רגיל במדרש הרבה עי' לקמן פר' כ' ס"ס א' ה' פעמים התחיל בענין אחד ואינו בדווקא עי' ב"ר פנ"ג שם דעת ר' ישמעאל שאין מצחק האמור כאן אלא עבודת כוכבים ע"פ גז"ש ועי' לקמן ריש פ' מ"ב:

מיד וירע הדבר. לא יתכן לפרש שמ"ש וירע וגו' על שיצא לתרבות רעה שהרי כתוב אחריו ויאמר אלהים אל ירע בעיניך על הנער וגו' ובהכרח שפי' שהרע בעיניו על שאמרה שרה לגרשו הרי שאהבו. אך כוונת המדרש על פסוק שאחריו ויקח לחם וחמת מים וכמ"ש בסמוך ללמדך שהיה שונאו ויתכן שמ"ש וירע וגו' כטבע איש על אשתו ואב על בנו וכמ"ש אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך הרי שהרע לו על שניהם אך עוד הרע לו מאד על שיצא לתרבות רעה וזהו מ"ש וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ושלא לגרשו ברשעתו אולי בביתו יחזור למוטב עי' ד"ר פר' ד' ס"ס ה' ותוספתא סוטה פ"ה ופ"ז:

לחם וחמת מים. ולא כסות ולא מחיה כדלקמן:

כמו ששנינו. עי' ב"ב ט"ז ב' תנחומא סוף תצא ב"ר פס"ג סימן י"א וי"ב ובפסיקתא פרשת זכור וגירסת התנחומא כאן וכולו מן המקרא ומגז"ש וכמפורש במקומות שציינתי:

ועוד שתאב. בעת הברכה מדכתיב יקרבו ימי אבל אבי שכך היה רצונו שיקרבו ועיין מ"ש בזה בב"ר פס"ז ס"ס ח' ששייך כאן ומ"ש וביקש להרוג וכו' כמפורש בס"ד ואהרגה את יעקב:

ולהוסיף על נשיו. כמ"ש בב"ר ס"פ ס"ז ומ"ש ללמוד ממנו ע"ש סס"ח:

שלא יסר לאבשלום. כל הענין בשמואל ב' פ"ו ט"ז י"ז:

מזמור לדוד. ברכות דף ז':

אחרי אבשלום. משמע שהיו מאם אחת שילדה זה אחר זה עי' מדרש תהלים מזמור ב' פסוק אסכרה:

מתוך שיצא. היינו אבשלום וכ"ה בתנחומא ומ"ש ילדה פי' שגדלה כמ"ש אשר ילדה לעדריאל ומ"ש אחרי אבשלום פי' בדרכי אבשלום וכמ"ש בדרך טובה אחרי ה' אלהיכם תלכו ובדרך רעה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכדומה ובמ"ש ילדה אחרי אבשלום בא אבשלום ללמד על אדוניה ובאדוניה מפורש ולא עצבו וגו' ונמצא אבשלום למוד ממנו מדה י"ב:

ואוהבו וכו' זה הקב"ה. ובתנחומא הגירסא זה אברהם וכמו שהתחיל כאן בר"ד מאברהם כך בס"ד וע"ש הגי' בשינוי הסדר:

שהוא מרבה. אולי צ"ל מרדה כמ"ש בכל הענין בלשון רידוי:

ג' מתנות טובות. ברכות דף ה' ובתנחומא כאן בשם רשב"י ועי' ב"ר פ"ט ס"ח מדרש תהלים צ"ד:

אשרי הגבר. ב"ר ר"פ צ"ב וש"נ ומבואר:

וידעת עם לבבך. וס"ד כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה:

כי נר מצוה. וס"ד ודרך חיים תוכחות מוסר דרך חיים עוה"ב ע"י תוכחות מוסר:

וכל המיסר את בנו. פי' שני על פסוק ואוהבו שחרו מוסר:

יסר בנך. וס"ד ויניחך ויתן מעדנים לנפשך:

ואומר יסר בנך. חוזר לפי' הראשון ועי' ב"ר ר"פ ס"ג:

אשר שמע. וס"ד וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי:

תולדות יצחק. הראיה מס"ד אברהם הוליד את יצחק וכ"ה בתנחומא וכמ"ש רש"י בחומש שהרי ראיה יש שהולידו שהיה דומה לו בחכמה ובמע"ט:

ואברהם זקן. פי' חלש מהזקנה:

איש תם. יושב אהלים אהלי תורה של שם ועבר וכן מה טובו אהליך יעקב:

זכה לברכה. בלא דעתו ובלא דעת יצחק אלא בזכות מאת ה':

הבאים מצרימה. את יעקב מיותר שכבר מפורש בסדר ויגש אלא לדרוש שהושוו לו וזהו עיקר הדרשה ששייך כאן וע"כ סיים ואף יעקב שזהו דרך המדרש שהמאמר העיקרי מביאו בסוף בלשון ואף זה הקדמה לכל המבואר בס' שמות כמ"ש לקמן ס"ה: