פירוש מהרז״ו על רות רבה ה:ו

שית שיטין. שאין דרכו של בועז להאריך דברים ובפרט עם אשה אלא ע"פ רוה"ק לדרשה על העתיד:

כי הביאותני עד הלום. דוד אמר כן מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום עד מעלות המלוכה:

לחמה של מלכות. כמ"ש ויהי לחם שלמה. ילקוט כאן:

אלו היסורין. כמ"ש כחומץ לשנים ולצמאי ישקוני חומץ:

אל באפך תוכיחני. וס"ד ואל בחמתך תיסרני ודרשו ששה חדשים נצטרע דוד:

לא עלו לו מן המנין. דורש מ"ש ש"ב ה' ד' בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה והרי הם ארבעים וששה חדשים ואיך אמר ארבעים שנה והכריע שאותו ששה חדשים של מרידת אבשלום לא עלו לדוד בשנות מלכותו:

מתכפר לו בשעירה. כהדיוט כמ"ש ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים וכמ"ש חז"ל על זה ודו"ק:

כרומניקאה. פי' הערוך דוד הנחושת בלשון יון כרקומא והמו"ע פי' בלשון יווני כבלי וזיקי ידים ומ"ש בחוחים יתכן פי' שהיו דוקרים ומנקרים כקוצים הם החוחים וצ"ע איך דורש. ועי' סנהדרין ק"א ד"ר פרשה ב' סי' כ':

בערביא צווחין. ויק"ר פ' ל"ג סי' ג' וש"נ:

משיב הרוח. וכמ"ש ישב רוחו יזלו מים:

כגואל ראשון. שי"ר פסוק קול דודי:

ומעת הוסר התמיד. ולתת שיקוץ משומם ימים אלף מאתים ותשעים אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה והפסוק הב' יתר על הפסוק א' מ"ה ימים:

הקוטפים מלוח. ובפסוק הקודם העורקים ציה אמש שואה ומשואה הקוטפים מלוח ומ"ש העורקים ציה היינו מ"ש והולכתיה המדבר כדבסמוך ושם יהיו קוטפים מלוח עלי שיח היינו שיח השדה:

והולכתיה המדבר. ס"ד עמק עכור היינו עמק שנסקל בו עכן מיהודה אצל עי:

עוד אושיבך באהלים כימי מועד. כמ"ש בלעם וירא את ישראל שוכן לשבטיו ויאמר מה טובו אוהליך יעקב וזה היה במדבר סיחון ועוג:

מדבר בבועז. כפי פשט האמיתי ועי' ויק"ר פל"ד סי' ח':

זעיר בשתי אצבעותיו. ויצבט לשון בית הצביטה כמ"ש חגיגה כ"ב במשנה פי' מקום שאוחז באצבעותיו ומושיטו וכן כאן ויצבט שאוחז בשתי אצבעות מעט קלי והושיט לה עי' בערוך בית צבע ברש"י כאן ברות מ"ש קליל אינו מוציא התיבה קלי מפשוטה שפי' שבלים קלוים באש כמ"ש ויקרא כ"ג י"ד ולחם וקלי ש"ב י"ז כ"ח אלא ע"פ מדת ממעל קלי קליל קל ומעט ומ"ש כאן בשתי אצבעותיו בויק"ר שם הגי' בראשי אצבעותיו:

הנה הוא יוצא לקראתך. וראך ושמח בלבו ודרשו הלב ששמח בגדולך (אחיו הקטן ממנו בשנים) ילבש אורים ותומים שעיקר כוונת הכתוב לשבח לאהרן על השמחה ששמח במשה:

איש אל רעהו. הם המפורשים שם בפרשה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול ודרש שאליה יבא יום אחד לפני בא המשיח ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו שאליהו ומלך המשיח כותבים מעשי יראי ה' וחושבי שמו: