פירוש מהרז״ו על רות רבה, פתיחתא א

שמעה עמי ואדברה. וס"ד ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. במתן תורה וזהו מ"ש אין מעידין אלא בשומע תחלה שמעה עמי ואחר כך ואעידה בך שאין התראה ועדות אלא כשיכול לשמוע ומזמינים אותו שישמע עי' שמ"ר פרשה כ"ט סי' ד':

לשעבר היו קרויין. שמ"ר פרשה כ"ט סי' ד' ופ' מ"ז סי' ג' ועי' ב"ר פרשה ס"ג סי' ז':

שתקראו עמי מואדברה. פי' שאני דברתי ואתם קבלתם ושמעתם דבורי כמ"ש קודם מתן תורה והיה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים וכן עשיתם שאמרתם נעשה ונשמע ונעשיתם עמי:

שדברתם לפני. שהיל"ל דברי ודורש ואדברה שגרמתי לכם דבור:

ואדברה לע"ל. שהיל"ל שמעה עמי דברי אך ואדברה משמע לעתיד כמ"ש והוא ישמיענו שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם:

שמעה עמי בעוה"ז. ע"י שתשמעו בעוה"ז לקיים מצותי כ"י יהיה לי פתחון פה לעתיד ואדברה בשבילכם לשרים של עובדי כוכבים:

אלו עובדין עבודת כוכבים וכו'. היינו דורות של ביהמ"ק ראשון אבל של ביהמ"ק שני לא נחרב אלא בעבור שנאת חנם ובגלות כתיב אם שכחנו שם אלהינו וגו':

ובעת ההיא יעמוד מיכאל. ולבד קושית המדרש יקשה עוד בפסוק מ"ש העומד על בני עמך והיתה עת צרה שמאחר שהוא סניגור של ישראל והוא יעמוד בעדם ואיך יסובב מזה עת צרה כזו גם לא פירש מה יעשה כשיעמוד:

וכי יש ישיבה. ובמקום שאין ישיבה אין עמידה:

מהו דין לשון קאמיא קיימא. פי' שאפילו תואר עומדים קאמיא אין שייך בהם אלא פי' קיימא שהם קיימים וחיים לעד דכתיב שרפים עומדים ממעל לו ואיך שייך לומר שעומדים למעלה מהשכינה כ"י אלא פירושו שהם קיימים בדומה לו כ"י וכן יפורש פסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו מ"א נ"ב י"ט אך תיבת יעמוד אין לפרש כך על הקיום אלא פירושו משתתק ע"פ מדה י"ז. ובזה נתיישבו כל הקושיות וכן מפסוק ובפתחו עמדו כל העם. סוטה דף ל"ט:

מדבר בצדקה ומושיע. כמ"ש ישעיה ס"ג א' אני מדבר בצדקה רב להושיע כשאין שר שלהם מדבר בצדקתם:

בצדקה שעשיתם את עולמי. ד"ר פרשה חי"ת סי' ה' ושם מבואר:

דא"ר הונא בשם ר' אחא. ב"ר פרשה ס"ו סי' ב' וש"נ:

דייך אני פטרונך. אלהים הוא דיין במדת הדין אלהיך פי' פטרין ומגין עליך וצ"ל דיינך אני פטרונך וכ"ה בילקוט תהלים נ' אע"פ שאני דיין עכ"ז אני מלמד עליך זכות כפטרון ודעת ר"ל לדרוש בהיפך ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב אלהיך אני אלהים וטעם פלוגתתם שדעת ר"י לדרוש כפי ענין הפסוק שמדבר במתן תורה שזהו זכותן של ישראל ודעת ר"ל לדרוש כפי ענין הפרשה שרובה דין ותוכחה כמ"ש אש לפניו תאכל ואל הארץ לדין עמו וכן לא על זבחיך אוכיחך וגו':

אלהים לפרעה. כמ"ש ראה נתתיך אלהים לפרעה ואתה תהיה לי לאלהים ע"פ מדה י"ז:

בדיינים. בשופטים ובעבור דרשה זו הובא כל הענין לכאן ודורש ויהי וי היה בימי שפוט השופטים:

עצלה תפיל תרדמה. ונפש רעבה תרעב ובפסוק הקודם בית והון נחלת אבות. ונחלת אבות היה ע"י יהושע ועליו נדרש פסוק הסמוך עצלה תפיל תרדמה:

מקום ששמו געש. לפי מ"ש כאן צ"ע שהרי כתוב ש"ב כ"ג ל' הדי מנחלי געש וכן בד"ה חורי מנחלי געש אך במדרש תהלים סוף פרשה כ"ג ובילקוט משלי סי' כ"ט הגי' ולא מצינו מקום ששמו הר געש:

שנתגעשו ישראל. עסוקים ברעש ובזריזות ובמהירות במלאכתם ועי"ז לא עשו חסד ליהושע וכצ"ל שנתגעשו ישראל שלא עשו חסד ליהושע ושני ענינים הם. ילקוט משלי סי' י"ט וע"י שנתגעשו געש עליהם ההר וראיתי בספר שיש באמצע הר געש פסיעה של רגל חרותה ככף רגל עגל וקבלה בידם ששם דרך המלאך והרעיש והגעיש ההר:

עוסק בפצומו. במדרש תהלים שם הגי' זה עוסק בתחומו ובילקוט יהושע סי' כ"ד וזה עוסק בפחמו (פי' לעשות פחמין) ונכתב בצד הילקוט ס"א בתחומו:

לפרש ונפש רמיה תרעב. כאן הוא מיותר ומקומו הוא בסמוך:

נתגעשו מעשות חסד. בילקוט הגירסא נתעצלו:

להרעיש העולם כולו על יושביו. וזהו להר געש על שגעש עליהם ההר והביא ראיה שגעש הוא ענין רעש כמ"ש ותגעש ותרעש:

מהם עובדים עבודת כוכבים. ומהם עובדים להקב"ה כ"ה בילקוט כמ"ש לקמן אצל אליהו:

הרעיבן הקב"ה מרוה"ק. כמ"ש עמוס סוף ד' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה':

ודבר ה' היה יקר. אין חזון נפרץ וזה היה בימי עלי השופט וכן בכל ימי השופטים:

נפל שעריהון דפוריא. שיצא ונקבע מקח הפירות וכמ"ש יפול מצדך אלף ודרשו שישלימו עמך אלף וכמ"ש נפלו עליו ממנשה וכענין נפל הגורל:

הא סקא והא סלעא. שהדבר ודאי וקל מאד שמי שיכין עצמו לנבואה שבוודאי ישיג ומ"ש תקום אכול פי' קום מדוד:

ס' ריבוא נביאים. שי"ר פסוק נופת תטופנה ועי' איכה רבתי פסוק מה אעידך:

אין נביאים פחות מב'. ב' מבית אל ודורש בנין אב כמו בבית אל ב' כך בכל עיר ל"פ מ"ב והיו ס' רבוא עיירות הרי ק"כ רבוא שעל שלא רצו לעשות תשובה הרבה להם נביאים שיוכיחו אותם לשוב:

כל נבואה שאין בה צורך. עי' סדר עולם פרק כ"א:

חי ה' אשר עמדתי. וס"ד אם יהיה השנים האלה טל ומטר:

ע"י שנתעצלו ישראל. ומ"ש תפיל תרדמה פי' נתמעטה הנבואה כמ"ש לעיל בסמוך אצל יהושע:

ברעבון בימי השופטים. כמ"ש כאן ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ:

ויהי בימי שפוט השופטים. ילקוט משלי סי' כ"א וס"ד וזך ישר פעלו ועי' ב"ר פרשה ל"ז סי' ב' וש"נ ומבואר:

יזמי להון. עי' מ"כ ובילקוט משלי שם הגי' מומי להון פי' שבועה:

זר למילה. ב"ר פרשה ס"ג סוף סי' י"ג וש"נ ומבואר:

במדת ישרות עד כפועל באמונה. דורש תיבת ישר למעלה לתיבת זך על הקב"ה שנוהג בישרות וגם למטה לתיבת פעלו כפועל שעושה בישרות ובאמונה וכן עשו בעבור שכיבד את אבותיו:

מנח שנקרא איש. איש צדיק תמים איש האדמה:

שנוהגת עמהם בישרות. כמ"ש ידין לאומים במישרים:

אלו ישראל. בימי השופטים פעמים עובדים להשי"ת ופעמים עובדים לעבודת כוכבים:

לכלותן א"א. כמ"ש לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם:

להחזירם לארץ מצרים לא אפשר. כמ"ש לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד:

להחליפם אי אפשר. כמ"ש הקב"ה להושע פסחים פ"ז שכבר נשבע לאבות ולשבטים:

אצל אביו במרוצה. רץ במהירות אצל אביו להתפאר איך הוא מנצח ומושל בכל ואין מוחה לו:

נפלה אימתן וכו' עד תפול עליהם אימתה. ובעבור כך נתגאו ובאו לידי עבירות וכמ"ש ד"ר פ"א סי' ב' ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים וכן כאן:

ויבא עמלק. ושם כתוב היש ה' בקרבנו ואם אין ויבא עמלק:

וישמע הכנעני. וילחם בישראל וישב ממנו שבי:

אין אתם מאמינים לדבריכם. אין אתם נותנים אמנה לדברי עצמכם וזהו לא אמון בם ומ"ש אמן כתיב דרשה אחרת היא:

ולהחליפן באומה אחרת אי אפשר. אלא מה אני עושה להם הרי אני מייסרן ביסורים ברעבון בימי שפוט השופטים כדלעיל:

ר' נחמיה. בילקוט יחזקאל סי' י"ג הגירסא ר' נחוניא ושייכות המאמר לכאן שזהו פי' של שפוט השופטים שהשופטים צריכין להשפט על שלא הוכיחו את הדור כמ"ש איכה רבתי פסוק היו שריה כאילים:

כשועלים בחרבות. ברחו מלהוכיח את הדור מיראתם מבני אדם:

לא עליתם בפרצות. ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה' כמ"ש אצל משה בתהלים ק"ו לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית:

משלש רוחותיה. שהזכיר זכות ג' אבות:

ועמד הוא בתוך הפרצה. וזהו עמד בפרץ לפניו:

ביום אף ה'. שמ"ש בפסוק כשועלים בחרבות הנ"ל ביום ה' הדבר למוד מענינו שהכוונה ביום אף ה' וכמ"ש בסוף איכה ב' ולא היה ביום אף ה':