פירוש מהרז״ו על קהלת רבה ז:ב:ד

עוג הלך במשתה. ב"ר פרשה נ"ג סי' יו"ד עוג וכל גדולי הדור ע"ש:

נדחו מגיהנם. כמ"ש בסוף איוב שהקריב איוב עולות עליהם והתפלל בעדם והרצה אותם לה' לבלתי עשות עמהם נבלה שהצילם ממשפטו בעוה"ז ובעוה"ב מגיהנם:

תחת רשעים ספקם. שמספיק הרשעים בשאול תחתית ועי' ב"ר פרשה ס"ח סי' חי"ת ומ"ש במקום רואים עיין לקמן פסוק ראה את מעשה במקום שהצדיקים רואים אותם שהם מן הנראים לדיראון:

ממקום שנתבצר להם בגיהנם. בהכרח שכוונתו על מ"ש בסוף איוב שאמר הש"י לאליפז חרה אפי בך ובשני ריעך ועל שגמלו חסד לאיוב זכ שיתפייס להם ע"י איוב ועל זה רמז במ"ש ויבואו איש ממקומו שבשכר ביאתו יצאו ממקומם ונצלו מחרון אף ה':

כל מקום שנאמר ענייה וכו'. הנה אמרו חז"ל בב"ב דף ט"ו משה כתב ספרו וספר איוב הרי שנאמר ברוה"ק ועכ"ז אין ראיה שמתחלה כשאמרוהו שאמרו אותו ברוה"ק ע"כ דורש שגם בעת שאמרוהו אמרו בעצמם ברוה"ק שדורש תיבת אלו ע"פ גז"ש שנאמרו בתנ"ך ברוה"ק וכן באיוב: