פירוש מהרז״ו על קהלת רבה ז:א:ד

בא שלמה ופירש טוב שם. אותו שם שנשאר ביום המות שם שנתנו לו ע"פ מעשיו הטובים וזהו ויום המות וגו' ועי' שמ"ר ריש פרשה מ"ח:

נולד אדם. כמ"ש באבות הילודים למות והמתים להחיות:

הר ששמו געש. ריש מדרש רות ובמדרש שמואל סוף פרשה כ"ג ומ"ש שנתגעשו פי' שנתגעשו בעבודת האדמה ועל כן נתעצלו בקבורתו:

כי שכב דוד. עי' ב"ב דף קט"ז ע"ש השנויים ועי' ב"ר פרשה מ"ט סוף סי' ד':

מתלא אמר. במדרש שמואל שם הסמיך מאמר של שמואל למאמר של יהושע ועל זה הביא המשל והנמשל:

מיתה וודאי. כפשוטו שהודיע שמת ומ"ש וימת שמואל לדרוש סמוכים לענין נבל:

שכל הכופר בגמילות חסד. כמ"ש במדרש תהלים אמר נבל בלבו אין אלהים על נבל שלא רצה לגמול חסד כאלו אמר אין אלהים היינו שלא רצה לגמול חסד לשמואל בהספידו ולא לדוד:

הורג וכו' או נרדף. שע"י שיתראה לגמול חסד לשמואל יתוודע לשאול וירדפנו להרגו ויצטרך להלחם עמו. ומ"ש כאן לצדיק. פי' כמו שצריכים באמת לעשות לצדיק ובמדרש שמואל שם ליתא תיבת כמו:

ואני בחסדך בטחתי. פסוק זה סמוך לפסוק אמר נבל בלבו שכתוב אחריו בריש מזמור י"ד. כך ראיתי במפרש של מדרש שמואל הנ"ל ונכון הוא לפי מה שהעתקתי ממדרש תהלים הנ"ל: