לא על המלך לבדו עותה. כי על כל השרים ועיקר כוונתו הפנימית מה שעותה אלא שהיה בוש להזכיר עוות עצמו והלבישו בעיוות כל השרים וכן בשאר הדעות העיקר היה פניה שלעצמו שעורר אותו לדבר על הכלל:
להבזות בעליהן בעיניהן. ולא אמר להבזות הבעלים סתם והיה גם הוא בכלל אלא שאשתו לא היתה שם ולא ראתה ולא תבזה אותו: