פירוש מהרז״ו על אסתר רבה, פתיחתא א

רב פתח. והמ"כ גורס ורבנן אמרי וכמ"ש בסמוך מתיבין רבנן לר' ברכיה רב פתר קרייה הרי שהדרשה הא' אינו מרב רק מדרבנן:

והיו חייך וכו'. עיקר השייך כאן היא הדרשה השניה והדרשה הא' דרך אגב. ומ"ש חייך פירוש מחייתך ופרנסתך וכמ"ש (שופטים י"ז י') ערך בגדים ומחייתך וכמ"ש ד"ה ב' י"ד י"ב לאין להם מחיה. ועי' בקה"ר פסוק ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל. ודורש ארבעה פסוקים של סוף תוכחות כי תבא כסדר שהם כתובים שרומזים על ענין של מגלה זו ובפסוק זה ג' ענינים כפולים ענין אחד של מחיה ודורש על שלשה מדרגות מן הקל אל החמור מענין המחיה. שבגלות לא יהיה להם תבואה משדותיהם וצריכים לקנות ואולי לא יהיה לו מעות ואולי לא ישיג לקנות ומה שקנה הוא מדוד ושולט בו עינים ואין בו ברכה. והלוקח לשנה קונה מן הגרנות שיש שם תבואה הרבה אך הלוקח מהסדקי הוא השוק שבאים שם מוכרי תבואה מעט מעט אינו קונה הרבה אלא לשבוע או לשבועיים והפלנור הוא המוכר פת אפוי בשוק:

לא דברה תורה במתים. כי הלוקח יש לו ברכה בטחינה ויש לו סובין וקמח וסולת:

מעת לעת מהסרת טבעת. כי בפסוק י"ב כתיב ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו. ובפסוק הקודם כתיב ויסר המלך את טבעתו הרי שהסרת טבעת לא היה ביום קריאת הסופרים והדעת נותן שלא היה ביניהם רק הפסק יום אחד כל מה דאפשר לקרב. ועל כל זה צ"ע מנין לו שלא היה כי אם מעת לעת:

ופחדת לילה ויומם. שמפחד ואינו יודע מפני מה מפחד שרואה לפניו דבר נוטה לרעה ועל שמלומד ברעות חושש שהרע הבא הוא למענו כך כשיצאו הכתבים אעפ"י שלא נודע מה היה כתוב בהם היו חושבים שהם לרעה. והם למענם יפחדו. אך אחר שיצא פתשגן הכתב אז נוסף פחדם מהרעה שעליהם שהרי לא כתבו ליהודים שום כתב כי אצל כתבי מרדכי מפורש ואל היהודים ככתבם אך המן לא שלח ליהודים והבינו שנצטוו כל הגוים שיהיו עתידים להרע לישראל: