פירוש מהרז״ו על איכה רבה ה:יח

ק"כ מיל. ברחוק מרומי הרגישו איך שהכל עסוקים להוליך סחורתם מיני מאכל ומשקה ושאר צרכיו הכל ברומי בלך ושוב והכל טרודים והומים לרומי:

ואעידה לי עדים. ולא פירש כאן כלל עדות זו למה שאין לו שייכות לא לפניו ולא לאחריו גם לא פירש מה העידו ומה לנו צורך ולימוד בהעדה זו ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז. וכבר יסדנו כלל נאמן בדברי חז"ל הובא בהקדמתנו לספר בראשית שהשמות השוות הכתובים בתנ"ך בשני מקומות הם אחד אם לא שיש הוכחה שלא יתכן לומר שהם אחד ע"ש כמה ראיות וכאן כתוב אוריה הכהן וזכריה בן ברכיה והנה זכריה בן ברכיה מפורש בריש זכריה והוא עצמו הכתוב כאן אך על אוריה יש לחקור מי הוא והנה כאן בישעיה ריש ח' נמשך לענין הקודם של ישעיה ז' שמדבר באחז והנה במלכים ב' ט"ז מפורש שם בפסוק יו"ד וישלח המלך אחז אל אוריה הכהן וא"כ לפי הפשט הוא אוריה הכהן שכתוב כאן וא"כ יקשה איך אמר עליו עדים נאמנים הלא מפורש כתוב עליו בפרשה שם ששמע לאחז להעביר המזבח אשר לפני ה' והעמיד תחתיו המזבח שראה אחז בדמשק והיה לו למסור נפשו למות ביד אחז ולא לעשות כן הרי שלא היה נאמן ובהכרח שלא כוון הפסוק על אוריה זה על כן דרשו חז"ל על אוריה אחר שמת על קדושת ה' כמפורש בירמיה כ"ו כ' וגם איש היה מתנבא אוריה בן שמעיה מקרית יערים אך אינו מפורש כלל מה היתה נבואתו ומאחר שאינו מפורש הרי בהכרח שמפורש בענין זה עצמו והיינו בתיבת גם ופי' כמו שהתנבא מיכה שמפורש שם בפרשה בפסוק י"ח כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש ירושלים עיים תהיה והר הבית לבמת יער וזהו וגם שגם אוריה נתנבא כמו מיכה וזהו עומק דברי ר"ע ומה אמר אוריהו הרי אינו מפורש כלל אלא בהכרח שמפורש בענין וכנ"ל ומ"ש אוריה הכהן ובירמיה שם כתיב מקרית יערים ויתכן שדורש ר"ע שפי' שעל שבקרית יערים היה שם מקום הארון בימי שמואל וא"כ היה שם מקום הכהנים ששרתו אותו והקריבו והקטירו לפניו על כן מ"ש כאן הכהן הוא בעצמו מ"ש כאן מקרית יערים ומצאתי במדרש שעם פירוש יפה ענף שמביא שם בשם איזה מדרש ד' משפחות שהיו מבוזות בישראל ויחסו הכתוב פנחס וכו' ואוריה שאמרו ישראל על אוריה שהוא גבעוני שקרית יערים הוא מערי הגבעונים ויחסו הכתוב כאן אוריהו הכהן ומ"ש קרית יערים אינו לגנאי אלא לשבח כמו שכתבתי שהיה מקום לכהנים ועתה חוקר ר"ע מה ענין אוריה אצל זכריה ובאיזה ענין קורא אותם עדים נאמנים ודורש שהענין מפורש בזכריה ח' והביא כאן פסוק עוד ישבו זקנים ופסוק של אחריו ורחובות העיר והנה נבואות זכריה מלא הבטחות גדולות ונוראות מענין משיח ושוב השכינה וכדומה ולא הביא אלא פסוקים אלו הגשמים אך האמת יורה דרכו שעיקר כוונת ר"ע על הפסוק שלפני פסוקים אלו שהביא ועל הפסוק של אחריהם כי תחלה כתוב כה אמר ה' שבתי לציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקרא ירושלים עיר האמת והר ה' צבאות הר הקודש. ופסוק זה הוא מכוון כנגד פסוק של אוריה הנ"ל ציון שדה תחרש לקללה וכאן שבתי אל ציון אוריה אמר ירושלים עיים תהיה וכאן ושכנתי בתוך ירושלים וגו' אוריה אמר והר הבית לבמת יער וכאן אמר והר ה' צבאות יקרא הר הקודש כמקדם שתיבת ונקראה ע"פ מדה כ"ב נמשכת גם לס"ד וגם הבטחה הגשמית הוא ג"כ כנגד קללת שתחת חורבן הגשמי יהיה ברכה הגשמית ג"כ ואחר הפסוקים הנ"ל כתיב כה אמר ה' צבאות כאשר יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה' צבאות פי' על המעשה שהיה כאן כגדולי ישראל ורבניהם הם ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע ראשי סנהדראות שנפלא בעיניהם על שראו שועל יוצא מק"ק והיינו שנתפלא על קללת אוריה על זה אמר גם בעיני יפלא על רוב הברכות וגודל הטובות שאעשה להם שיהיה כנגד הקללות ממש ומעידים זה על זה דוק והבן בדברי חז"ל איך דורשים הפסוקים לאמיתתם: