פירוש מהרז״ו על איכה רבה ד:יד

ארבע שפיכות. וכולם אצל רוח. לעיל פסוק דרך קשתו מד' שפיכות לרעה וכולם בחמה:

מזמור לאסף. מדרש תהלים מזמור ע"ד כה"ע ולעיל פתיחתא כ"ט ושם מבואר:

תאיר נרי. ה' אלהי יגיה חשכי. כשהיה חושך לו כשנלחם מהנשף עד הערב:

הכל מודים. וסנחריב היה בימי חזקיה ונ"נ היה זקן מאד בימי יהויקים ונקרא טפסר כמ"ש ב"ר פרשה צ' סי' ג' ומ"ש כיון שאמר לו הקב"ה לעיל פתיחתא כ"ג וש"נ:

התחיל ממדד בחומה. יתכן שהוא מרומז בפסוק חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו כשנתן כב"י דעתו להשחית החומה אז נטה קו למודדה ע"י הקו ועי"כ ויאבל חל וחומה יחדו אומללו טבעו בארץ שעריה. ומ"ש שהיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה צ"ע מנין לו:

מחטאות נביאיה. עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים וכי לא חטאו אלא נביאי השקר והכהנים והלא כולם חטאו ע"כ דורש מחטאות שעשו בנביאי' ובכהני' הוא דם זכריה הנביא והכהן ששפכו. עי' סנהדרין צ"ו. לעיל פתיחתא כ"ג וש"נ:

שבע עבירות. פי' עבירה אחת כפולה שבע שאם היה הדיוט הרי שפכו דם נקי נוסף על זה שהיה כה"ג תחת יהוידע אביו וביותר שהיה נביא כמ"ש ורוח לבשה את זכריה וביותר שהיה דיין פי' אב ב"ד וחללו את ה' שעשו את העבירה ברבים וטמאו את העזרה שנעשה העזרה אהל המת ונטמאו כל הכלים ואף שהעזרה כולה פתוחה בלא גג היו שם לשכות מקורות גם נטמאה העזרה טומאה יותר חמורה טומאת העבירה ומ"ש שהיה שבת ויוה"כ צ"ע מנין לו:

ולא אמרו כו' עד הכי. במקומות שציינתי ליתא רק בקה"ר איתא:

מיד נתמלא הקב"ה. זה שייך למ"ש לאלתר נח כי נתמלא וכו':

סומין שבהם. על שפסוק נעו עורים סמוך לפסוק מחטאות נביאיה דריש ליה ג"כ על ענין דם זכריה כי לפי פשוטו מ"ש השופכים בקרבה דם צדיקים שפי' הרבה דם צדיקים עד שמלאו החוצות ע"ז שייך לומר נגואלו בדם עד בלא יוכלו ליגע בלבושיהם אך לפי שדרש על דם זכריה לבד הוכרח לדרוש על דמים רבים ששפכו עליו ואותם שהרגו את זכריה כאלו שפכו כל דמים אלו וזהו השופכים בקרבה דם צדיקים היינו בעזרה ואיך אמר ע"ז בחוצות נגואלו בדם ועוד מ"ש ולא יוכלו יגעו היל"ל ולא יכלו ליגע ועוד שטעם של תיבת יוכלו בזקף מבדילו מתיבת יגעו ע"כ דורש שהעורים ששמעו מהנס של תסיסת דם זכריה רצו לבא למקום הדם להתגאל בדמיו ולא יכלו ועל שאמר בלא יוכלו אחר האתנחתא המפסיק הגדול על אחרים היינו החגרים שרצו ג"כ לילך למקום דם זכריה ולא יכלו ומ"ש יגעו בלבושיהם שייך למ"ש נעו עורים שרצו ליגע בלבושיהם להתגאל בדם זכריה וכן החגרים ודוק שזהו כוונתם של חז"ל בדרשת הפסוק:

ר' חנינא פתר קרא. של סורו טמא וכמ"ש בסוף הדרשה וכה"ע בויק"ר ריש פ' ט"ז וש"נ ומבואר:

החליקן מן מאה עד מאתים. פי' כי בהיות ישראל על אדמתם היו בכל עיר הרבה אלפים ורבבות אך אחר החורבן פזרן וחלקם מעט בכל עיר מאה ומאתים לכך קורין בארמית לעיר מאתה ולהרבה ערים מאתין לרמוז שהן של מאה ושל מאתים ולא מגיעים לכלל אלפים:

ומביאים תבואה ממצרים. ששם התבואה מצויה תמיד בזול ומשלחים התבואה לבבל ולקמן הגי' ומשלחים לאשור כדברי הפסוק מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם ומ"ש מצרים נתנו יד היינו כמ"ש ושמן למצרים יובל ומ"ש וברית עם אשור יכרותו היינו מ"ש אשור לשבוע לתם ושני הפסוקים מלמדים זה על זה ודו"ק:

תחת אבותיכם עמדו. שאבותיכם המצריים היו מושלים עליהם שהיו אבותיהם של ישראל עומדים תחתיהם ואחר כך עמדו ישראל ומשלו על המצרים והטביע אותם בים:

לכך נאמר בצפיתנו. דורש צפיתנו מלשון צף על פני המים על שהצפינו והטבענו אותם ע"כ צפינו אל גוי לא יושיע:

נ"ב שנה. לעיל פסוק בלע ה':

צדיא אורחא. הלואי שהיה חרב הדרך לירושלים מלצעוד בהם:

אף אינון. אנשי ביתר:

טרכינוס. לעיל פסוק על אלה ובריש אסתר:

רבי ורבי ישמעאל בריה. עי' בראשית רבה פל"ג סי' ג' והענין בויקרא רבה פט"ו סי' ג':