פירוש מהרז״ו על איכה רבה א:כג

ורבנן אמרי. כצ"ל ורבנן אמרי כשם שחטאו מא' ועד תי"ו כך לקו מאל"ף ועד תי"ו ומתנחמים מא' ועד תי"ו ודברי ר' נחמיה מתפרשים מדברי רבנן וזהו מ"ש מתנחמים כל' רבנן. הקדים ישעיה ורפאן כל' ר"נ:

ואמרת בלבבך. מי ילד לי את אלה. ואני שכולה וגלמודה וגו' הן אני נשארתי לבדי וגו' הרי שנתנחמת ונתרפאת מאיכה ישבה בדד:

יקבץ. מן הגלות:

דרכי ציון אבלות. מבלי באי מועד וישעיה ריפא במ"ש פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו אותם שילכו לעבוד ולבקש ה':

ויצא מן בת ציון כל הדרה. היינו שיצא כ"י השכינה להגלות עם ישראל וישעיה ריפא שיבא ציון גואל ותשוב השכינה למקומה:

זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה. וישעיה ריפא ולא תזכרנה הראשונות היינו הצרות הראשונות וכמ"ש שם בפסוק י"ט כי הנני בורא את ירושלים גילה וגו' ולא ישמע בה עוד קול בכי וגו':

מחיתי כעב. וכענן חטאתיך:

צואת בני ציון. היינו טומאתה:

יוסיף ה'. שנית ידו לקנות את שאר עמו היינו מיד צר:

כל עמה נאנחים. מבקשים לחם. לא ירעבו ללחם:

לא עליכם כל עוברי דרך. הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי וע"ז שייך הפסוק שהביא בסמוך מרום וקדוש אשכון ואת דכא. ירמיה אמר ממרום שלח אש בעצמותי. ישעיה אמר עד יערה עלינו רוח ממרום וכן מצאתי בפסיקתא רבתי הדפסתי זאת לחידוש בספרי מדרש תנאים בליקוטים וחידושים:

נשקר עול פשעי. השתרגו עלו על צוארי:

על אלה אני בוכיה. עיני עיני יורדה מים וכנגד זה כי עין בעין:

פרשה ציון בידיה. אין מנחם לה:

צריק הוא ד'. כי פיהו מריתי:

קראתי למאהבי. המה רימוני. שעשו לי צרות גדולות וכנגד זה וקראת ישועה כנגד הצרות:

ראה ה' כי צר לי. עד נהפך לבי בקרבי:

שמעו כי נאנחה אני. אין מנחם לי:

תבא כל רעתם לפניך. היינו לפניו בהר קדשו בית שכינתו וכן והביאותים אל הר קדשי כנ"ל:

ד"א אזכרה נגינתי. כאן הוא מקומו של פסוק בכה תבכה ואח"כ אזכרה נגינתי ואח"כ ד"א אזכרה נגינתי וס"ד עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' וגו':

שבר שהשברתי. שמ"ר פי"ח סי' ה':

ויהי בלילה ההוא. וס"ד קום רד במחנה כי מחר אתננו בידך:

ויצא מלאך ה'. ויך במחנה אשור:

משתעי אני עם לבי. עם יצר לבבי. ומפשפש בעובדי וזהו ויחפש רוחי:

לא שבק. לשעבר ולא ישבוק לעתיד:

לא יוסיף לרצות. הכתיב לרצות והקרי לירצות לא לירצות בעצמו ולא לרצות אחרים עי' שמ"ר פ' מ"ה סי' ב':

ושב אל המחנה. משמע מעצמו והלא אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד ואיך שב אלא שאמר לו שוב:

שוב לדרכך מדברה דמשק. לעיל פתיחא יו"ד ועי' מ"כ שם שאמר השי"ת לאליהו עד שאתה מקטרג לישראל לך וקטרג את אלו היינו דמשק הרי שהרצה השי"ת לאליהו שלא יקטרג על ישראל:

לשון יווני הוא. אפס הניח. עי' ב"ר פרשה מ' סי' ד':

נגמר אותו דבר. ס"ד הנ"ל גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל:

הא חסילה והא מסכמא. נגמר הדבר כנ"ל וגם ירמיה מסכים לזה ששכח חנות:

כי אספתי את שלומי מהם וס"ד את החסד ואת הרחמים:

השכח חנותו. הוא ד"א ופירוש אחר על הפ' השכח חנות שהיינו חונים על פיו שהיה שכינתו אתנו:

שלא חלינו. דאי כפשוטו מלשון חולי משמע שהחולי גורם שנות ימין והיל"ל בהיפך שנות ימין הוא חלותי ע"כ דורש חלותי מלשון ויחל משה שענין חלותי הוא שנות ימין ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה ומדה י"ז שמניעת תשוב' ותפלה גורמים שנות ימין:

נחללה אותה שבועה. שאם הוא מל' ויחל כדברי ר"א היל"ל על שלא חליתי. ע"כ דורש חלותי מל' חילול היינו חילול ברית ושבועה כמ"ש תהלים פ"ט ל"ה לא אחלל בריתי:

ולפניו יש חליין בתמיה. אלא חלותי חולי שלי ולא שלו כמ"ש שיחת לו לא בניו מומם:

א"ל ימיני חששה לי. פי' אפשר שיקרה כן אצל בן אדם אף שהוא גבור בגבורים מה שלא יתכן לומר אצל הש"י וזה הוא חלותי חילול וחולין הוא לומר כך על הש"י שנות ימין:

אם חליין הם. שמ"ש חלותי שנות ימין הן שני כתובים מכחישים שהחולי הוא אינו שנות ימין חלילה ע"כ דורש ומכריע ע"פ המדות מדה ט' ול"ת ואומר אחת משתי אלה או חלותי או שנות ימין עליון אם חלותי אם קפץ באף רחמיו סלה ואם שנות ימין עליון חלילה הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד ודוק בפסוקים:

בוכה למשפחותיו. אצל אספסוף ואצל מרגלים כתוב ותשא כל העדה:

קול ברמה נשמע. נהי בכי תמרורים.

על נהרות בבל. שם ישבנו גם בכיני בזכרנו את ציון:

ויש תקוה לאחריתך. וס"ד ושבו בנים לגבולם:

תבכה על שני עגלים. תבכה בכיה א' ודמעתה על לחיה היא בכיה ב':

ד"א על יהודה. ד"א בכה על יהודה תבכה ודמעתה על ציון וירושלים ד"א בכה על גלות עשרת השבטים תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין:

ומבכה אחרים. כמעשה דר"ג בסמוך ודורש כופל הבכיות על כל אלו:

הן אראלם צעקו חוצה. עי' ב"ר פרשה נ"ו סי' ה' וש"נ:

דנכסיניה. שייך לדרשת הב"ר שם על יצחק דבר של חוץ מן הדעת שאינו מתקבל על הדעת. ור' ברכיה חולק וסובר שמ"ש חוצה פי' השמימה כמ"ש ויוצא אותו החוצה שהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכן צעקו חוצה צעקו בשמים כמ"ש ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ב והביא שם ראיה לזה מפסוק עד לא עשה ארץ וחוצות שפי' ארץ ושמים וזהו צעקו חוצה:

ראיתי את ההרים. והנה תוהו ובוהו:

שבעים פרים. עי' במ"ר פרשה כ"א סי' כ"ד:

ומבכה כ"י עמה. וכמ"ש לעיל עסוק זה אתם בכיתם בכיה של תפלות היינו בכיה של מרגלים ותשא כל העדה ויתנו את קולם וגו' ויבכו העם בלילה ההוא:

חובא בישא אזפיתון. במ"ר פ' ט"ז סי' כ' וכ"א. ועי' שמ"ר פ' ל"ט: