פירוש מהרז״ו על דברים רבה ה:ג

בין לשוגג בין למזיד. אם גזל במזיד והשיב את הגזלה על פי הדיינים ובקש מחילה מהנגזל ואח"כ עשה צדקה הרי הוא בעל תשובה גמור:

בין בעליונים. על הצדקה מפורש בויק"ר ריש פרשה ל"א באריכות והדינים כמ"ש ויק"ר פרשה כ"ו סי' ב' שלוים זה מזה ופורעין זה לזה. וגם יתכן שכיונו למ"ש בויק"ר פרשה כ"ד סי' ב' על ב"ד של מעלה שדנים תמיד לבני אדם כמעשיהם:

בשעה שאמר הקב"ה לנתן. מדרש תהלים קכ"ב וילקוט שם מכות דף י' ירושלמי ברכות ריש פרק ב' עי' כל המקומות הנ"ל שינוי לשונות:

לקלל את דוד. להקל בכבודו ולהקניטו בכבודו כמ"ש בשמעי והוא קללני קללה נמרצת ולא היו שם קללות אלא חרפות ולפי מ"ש במדרש תהלים שם מתי ימות זקן זה וכו' א"כ היא קללה ממש וגם לפי מ"ש כאן טוב שיבנה הבית הכוונה שימות דוד שימלוך שלמה ויבנה הבית:

באומרים לי בית ה' נלך. והלא בימי דוד עדיין לא היה בית ה' אלא שאמרו בכוונה שימות דוד ויבנהו שלמה ונלך אז בבית ה' ועל זה אמר דוד עם כל זה שמחתי בזכרון בנין בית המקדש. ויתכן שהכוונה על מ"ש בתהלים מ"א ו' אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו ואמרו כן בשעת חליו ועל זה השיבו כי ימלאו ימיך אע"פ שאתה חולה לא תמו' קודם עתך שלא כדברי שונאים אעפ"י שימיך מעכבים בנין בית המקדש שימיך יקרים מבנין בית המקדש ולמה ודורש עפ"י מדה י"ז על שכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו ביהמ"ק שכתוב עליו הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים והצדקה והמשפט שאתה עושה יקרים מהם. ואע"פ שאין הפסוקים כתובים יחד כ"א זה בתהלים וזה במשלי זהו כח מדה י"ז שהענין המבואר בהם ממשיכים ומקרבם יחד:

נותן משלו. שהיה עושה צדקה עם החייב ומשפט עם זכאי שהחזיר לו ממונו וכן לר' נחמיה הצדקה להחייב שהוציא הגזל מידו. ומ"ש חד אמר משמע שאינו ידוע מי מהם אמר כך ובסמוך אמר א"ל ר' נחמן (צ"ל ר' נחמיה) הרי שהראשון הוא ר' יהודה א"כ מ"ש חד אמר צ"ל ר' יהודה אומר: