פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צט:א

פתר קרא בהרים. כפשוטו דלא כר"ע בסמוך. וכוונתו להרים בשעת מ"ת כמפורש בפסוקים שם אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו אף ה' ישכון לנצח וכל אלו שמות של הר סיני כמ"ש שמ"ר פ"ב סס"ד. וכאן לא פי' מעשה ההרים ששואל למה תרצדון ומפורש בתהלים קי"ד בצאת ישראל וגו' הרים רקדו כאילים וכן בשופטים ה' פ' ד' ה' ובתהלים י"ח ושמואל כ"ב ובחבקוק ג' שההרים חלו ורקדו בעת מ"ת ונעקרו ממקומם. ועל זה שאל למה תרצדון הרים. ותיבת תרצדון יחידית וזרה. ודורשה נוטריקון רצים ומדיינים ולמוד מענינו שהדין בענין מ"ת. ולמוד מסופו ממ"ש ההר חמד אלהים לשבטו. ורצים הוא ענין הריקוד שרקדו כאילים. ומ"ש ובא תבור כו' ממ"ש כי בתבור בהרים וככרמל בים יבא כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים ומה שתלה נבואת גלות מצרים בהרים אלו פי' כמו שנעקרו הרים אלו ממקומם ובאו למקום אחר כך מצרים אע"פ שהיה יושבת בחזקה תעקר ותצא בגולה. וע"פ מדה י"ב מדבר שבא ללמד ונמצא למד שתבור וכרמל באו ללמד על מצרים ונמצאו למדים שנעקרו ממקומם ובאו וזהו וככרמל בים יבא ותיבת יבא נמשך גם לר"ד כי כתבור בהרים שרקדו יבא וככרמל בהרים רקדו בים יבא. ומאין באו. תבור מבית אלים כמ"ש הרים רקדו כאילים שתיבת כאילים מיותר ופי' עפ"מ ממעל וד"ק כאלים מבית אלים. וככרמל בים יבא דרך הים שאספמיא בחוף הים. כמ"ש ב"ר פ"ה ס"ט. וכ"ה במכילתא יתרו פסוק אנכי וז"ל ד"א אנכי ה' אלהיך כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלהיך היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא זה אומר אני נקראתי וזה כו'. ודעת המדרש שרצו שתנתן עליהם התורה שלא כדברי המכילתא (ואיתא במכילתא ובמגילה כ"ט שנקבעו ההרים במקומם שעמדו בא"י ע"ש ושם) וע"ע ילקוט שופטים ה' ומ"ש במדרש אני נקראתי כו' הועתק מהמכילתא ומ"ש זה אומר עלי נתנה תורה הועתק ממגילה הנ"ל שכן דרך המדרש להעתיק מכמה מקומות:

כולכם נעשית הרים. תיבת נעשית ט"ס ובד"י איננה ונמשך משורה הסמוכה ומ"ש כולכם הרים פי' חשובים וכדבסמוך בדברי ר"ע. וגבנונים פי' שעל שהם גבוהים ורמים בידוע שנעשה בהם עבודת כוכבים וכמ"ש אשר עבדו שם וגו' על ההרים הרמים וזהו מומם:

חמד אלהים לשבתו. עי' שמ"ר פל"ב ס"ב ועי' במ"ר פ"א ס"ח. ונעשו כל ההרים בעלי מומים ונאסרו על שנתלשו ונעקרו ונעשו תלושים כי הרים עצמם אינם נאסרים והר סיני שלא נתלש לא נאסר וזהו לשבתו. בספר בינה לעתים:

אעפ"כ ה' ישכון לנצח. שבסיני לא ישב אלא לשעה. אך בבית המקדש לנצח. כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד:

ר"ע פתר. שנראה לו דוחק לפרש חמד לשבטו בסיני וישכון לנצח בבית עולמים ע"כ דורש כל הענין על בית עולמים. א"כ מ"ש הרים אינו כפשוטו אלא ע"פ מדת ממשל על השבטים:

גנבים וכו' במכירתו של יוסף. שנקרא גניבה כמ"ש כי גונב גונבתי אבל בנימין שישב עם אביו ולא נשתתף עמהם וזהו לשבתו ע"כ חמד אלהים להר שלו וישכון בו לנצח:

קודם לת"ע שנה. קודם שנבנה בהמ"ק ת"ע שנה כשהיו במדבר כמ"ש מ"א ו' א' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית וגו'. ונתנבאו בעת שנבלעו כמ"ש במדרש תהלים מ"ה הובא ילקוט שם שאמרו שירה בעת שנבלעו כמ"ש ובני קרח לא מתו. עוד שם מנין אתה יודע שהיה משה ואהרן וכל הגדולים באין לשמוע שירתן של ב"ק. ובמזמור מ"ה כתוב לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכאן במז' פ"ד לבני קרח וגו' מה ידידות משכנותיך. הרי שאמרו שיר זה קודם לת"ע שנה שבהמ"ק יבנה בחלקו של בנימין מה ידידות משכנותיך וכמ"ש במד"ת פסוק זה שבהמ"ק נקרא ידיד ידידות משכנותיך ומי שנבנה בחלקו נקרא ידיד ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון וגו' וכ"ה בספרי סדר ברכה ע"פ ולבנימין אמר הובא ילקוט שם:

הה"ד נכספה. תהלים פ"ד שאמרו בני קרח מה ידידות וגו' נכספה וגו' וס"ד לחצרות ה' וגו' את מזבחותיך וגו' אשרי יושבי ביתך וגו'. הרי שהתנבאו בני קרח על ביהמ"ק מבנימין:

הנה שמענוה באפרתה. ובפסוקים הקודמים עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה וכדעת ר"ש שאפרתה רומז על בנימין והקדים דעת ר' יהודה שגם יהודה רמוז במ"ש אפרתה וכמ"ש בספרי ברכה וביומא דף י"ב וע' זבחים ובילקוט ברכה שם איך שנבנה חלק מבהמ"ק ביהודה גם כן:

דכתיב ואפרת מבית להם יהודה. חסר וכצ"ל ואפרת מבית לחם יהודה דכתיב האפרתי מבית לחם יהודה בדוד כתיב וכן מצאתי בדפוס פפד"א:

שמתה באפרתה. כמ"ש בראשית ל"ה י"ט ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם. ודורש גז"ש אפרתה מאפרתה ולא מאפרתי:

כחית היער בנימין. עי' ויק"ר פי"ג ס"ה שחית היער חזקה וטורפת וזהו זאב יטרף ולא כחית הים. ובשביל דרשה זו הובא כל המאמר לכאן: