פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צד:ט

כל הנפש. כל מאמר זה במדרש שמואל ב' בסופו:

ששים וששה. שבאו עם יעקב וג' של יוסף. עי' ב"ב דף ק"כ ודף קכ"ג סוטה די"ב עי' שמ"ר פ"א סי"ט ומש"ש במ"ר פ"ג ס"ח ופי"ג ס"כ:

עיבורה בארץ כנען. ושם במקומות שציינתי הגירסא עיבורה בדרך ולידתה בין החומות וצ"ע על ב' הגירסאו שהלא בשני רעבון היה או בדרך שאסור וי"ל שיעקב צווה ע"פ הדבור כמ"ש הש"י ליעקב פרה ורבה וגו':

ושם אשת עמרם. וס"ד אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ולא עיבורה במ"ר י"ג שם:

חמשה בפרט. בד"ה א' כ"ה לידותון בני ידותון גדליה וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה וחסר אחד והם ב' כ"מ. ומכריע מפסוק י"ז שם העשירי שמעי וגו' שמנה שם בפרשה כ"ד משמרות לויה ד' בני אסף ה' בני ידותון י"ד בני הימן וחשבם שם בשמותם והם כ"ג וחסר עוד אחד. אך אח"כ כשחשבם איך נפל גורלם נוסף אחד שלא חשב תחלה והיינו מ"ש העשירי שמעי שלא נזכר תחלה ועליו כוון במ"ש ששה וכשמנאם תחלה היה שמעי עדיין במעי אמו ע"כ לא חשבו בפרט רק בכלל ואצל הגורל כבר נתגדל וחשבו. ומ"ש עשירי הרי לבנים היה ששי כנ"ל ותירץ שלדוכן נפל גורלו עשירי ורוממתי עזר הוא שם אחד ודו"ק:

דקאומניא וגאוסטניא. פירש במוסף ערוך בלשון רומי החיל החשוב הנכבד. וצריך ענין איך שייך המשל כאן ונ"ל ששייך למטה למ"ש ויש אומרים שהקדוש ברוך הוא השלים עמהם המנין והוא בפר"א פל"ט ואמר עוד שם שהקדוש ברוך הוא השלים גם כן המנין ביציאתם ממצרים לששים רבוא שהיה חסר אחד כמה שכתוב כשש מאות אלף ובא בשלימות ועל זה שייך המשל שנמנה עם אלו ועם אלו ונמצאים שלמים:

חושים בן דן. צ"ע איך חושב אחד לשנים. אך במד"ש שם הגירסא וי"א בן דן השלים המנין יתכן שהכוונה שהיו לדן שני בנים ולא נתקיים לו אלא חושים לבד אך בעת חשבון השבעים היה קיים:

בתורתו של ר"מ. שלא היה לדן אלא בן אחד וחולק על הנ"ל. וצ"ע איך היה תורתו של ר"מ משונה משאר תורות. אך במד"ש שם כתוב בתורתו של ר"מ מ"כ ובני דן חושים ובני דן חשים. יתכן שמצא כתוב בספר תורה שלו מן הצד בני דן חשים פי' מלשון חש בראשו חלושים באמונתם נוטים לפסל מיכה כמ"ש ויקימו להם בני דן את הפסל וכן ירבעם וישם את האחד בדן ומעולם היו חשודים על זה. ולפ"ז ניחא מ"ש הה"ד ויבואו הגלעדה וגו' שלפי מ"ש כאן אין לו שום ביאור ושייכות לכאן וז"ל במד"ש שם הה"ד ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבואו דנה יען וסביב אל צידון. הגלעדה גרש ארץ תחתים חדשי בית ירח (ע"ל פצ"ח סי"ז בית ירח) דנה פנייסו. דנה יען מדה כנגד מדה שעל שהיו חשים באמונתם ע"כ כשצוה דוד למנותם לא היה הדבר לרצון על יואב הלך תחלה אל דן וכמ"ש בהדיא בפסיקתא רבתי פי"א בסי' ג' וז"ל כיון שראה שדבר המלך חזק עליו יצא וכו' הלך לשבט דן אמר יודע אני שהם עובדי פסל מיכה שמא תפגע השעה בעובדי פסל והעיקר חסר כאן ומ"ש דנה יען מדה כנגד מדה כמ"ש פתיחא כ"א דאיכה רבתי דנה יען כמ"ש יען וביען מדה כ"מ ועי' שמ"ר פ"ט ס"י דן אנכי ומש"ש:

בצלמניתו. פי' ביחידי צול בל"י בדד. ומוניתא אחדות. ומ"ש ע' אלף תפס מספר שלם ועי' מ"כ ואגב שהביא ובני דן חושים הביא גם זה לכאן:

סרח בת אשר. קה"ר פסוק טובה חכמה מכלי קרב. ובא לפרש מ"ש אנכי שלומי אמוני ישראל:

לית את ודוד בני תורה. כמ"ש דבר ידברו בראשונה וגו' וכן התמו לשון רבים על דוד ויואב שנכרתו מהם ד"ת כמ"ש תמו נכרתו וקוצר מלשון כורת:

אמר לה מאן את. מדקאמרה אנכי שלומי מכלל ששאל אותה מי את המדברת בלב גס. וכמש"ל פצ"ג סס"ח אני יוסף וכמ"ש אנכי בנך וכן אצל אנכי ה' מכילתא פסוק אנכי פסיקתא פ"כ שבכל אלו דרש"י שנשאלו:

השלמתי מנינם. אנכי שלומי היל"ל מבקשת שלומי כו' ע"כ דורש השלמתי השלמה אמוני מלשון עשרת מונים וע"פ מדה י"ז השלמה במקום שחסר המנין היינו כאן במצרים:

נאמן לנאמן. עי' סוטה י"ג א' שמ"ר ספ"כ שהראתה למשה היכן יוסף קבור שבזה היה תלוי גאולתם ממצרים. וע"ל פ"א סי"א:

שאני אם. שמ"ש עיר ואם איך העיר אם ע"כ פי' שעל עצמה אמרה שהיא אם של ישראל ערך ז' מאות וכ' שנה מעת ביאת יעקב למצרים עד סוף ימי דוד. ושלומי השלמתי. ואמוני מלשון מנין ומל' נאמן ועיין מתנת כהונה:

חלילה לדוד. כו' ב"פ חלילה והב' חלילה לי א"כ הא' חלילה לדוד:

סיעה של בני אדם. ירושלמי תרומות פ"ח ועי' מ"כ ומ"ש בפנים פי' בסכנת מות:

תני בשעה שעלה. ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ה' עיין שם בביאור: