פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צד:ה

לאלהי אביו יצחק. שהיל"ל לאלהים או לאלהי אבותיו:

שהיו מהלכין בדרך. עיין מתנות כהונה בשם ר"ב וכמה שכתוב בספרי פ' פנחס על פסוק ותקרבנה בנות לפחד לפני משה ולפני אלעזר הכהן אם משה לא היה יודע אלעזר היה יודע אלא סרס המקרא ודרשהו דברי רבי יאשיה אבא חנן משום רא"א בבית המדרש היו יושבים שיושבים התלמיד לפני הרב. אך בילקוט איתא ג"כ שהיו מהלכין בדרך ולישב גירסת זו צ"ל כמש"ל פצ"ז ס"ב. נשיא שהיה מהלך בדרך והזקנים מהלכין לפניו ע"ש. ופוגעין תחלה בזקנים ומ"ש מהלכין בדרך הוא משל והנמשל כמבואר בזהר ריש במדבר ע"ל פ"ק סי"ב ובד"ר ריש פ' י"א ותבין כאן ויעקב פגע בסמוך לו ביצחק ובמה שחתם יצחק פתח יעקב והבן ורש"י בחומש כתב כשיטת ר"י כאן. ורש"י במדרש כאן גורס תחילה שואלין בשלום הרב ויצחק רבו של יעקב:

על ברית השבטים. כמ"ש בראשית י"ז י"ט וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו וגו' לזרעו אחריו וכמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וע"ע לעיל פמ"ז ס"ה. והקריב יעקב שלא יחסר אחד מהם ויקויים ברית יצחק בהם:

להוט אחר גרונו. פי' להוט שתשרה עליו שכינה ע"י גרונו שע"כ נטל יעקב הברכות ברוה"ק ששרה על יצחק. וכן אצל יעקב שעל שנמשך למצרים אחר גרונו והתפלל והקריב שתשרה עליו השכינה תמיד ויזכו גם בניו הברכות ממנו. וכלשון הזה במדרש להוטים היו ישראל אחר השכינה. כעת נעלם ממני המקום:

משנה בן. כמ"ש הן גביר וגו' ויצא מזה תקלה והקריב יעקב והתפלל שלא תצא תקלה על ידו ג"כ:

טרחות נפש אחת. על שכהו עיניו בזקנותו לא היה אפשר לו לזון ביתו ולא דאג רק על עצמו. ואני הולך לזון ע' נפש ויפה אני עושה שאני משנה. וע"כ אצל ברכת יוסף כתוב האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. וע"כ שינה אותו בברכתו ומכאן דרשו שאמר כן:

ר' יודן אמר. בילקוט כאן הגירסא ר' יודן אמר תרתי וכמ"ש בסמוך ר"י אמר חורי:

חמש ברכות. ה' פעמים נזכר בלשון ברכה. א') וירח ריח בגדיו ויברכהו. ב') ויתן לך וגו' שעל זה אמר יצחק ויקח ברכתך וגו' הן גביר וגו' וכן מ"ש על הברכה אשר ברכו. הכל הכוונה על ברכת ויתן לך. ג') גם ברוך יהיה. ד') ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ה') ואל שדי יברך אותך. וה' פעמים שנגלה עליו הקב"ה וברכו. א') במראה הסולם ברכו. ב') בסוף ויצא ויאמר ה' אל יעקב וגו' ואהיה עמך. ג') בראשית ל"ה א' ויאמר אלהים אל יעקב אע"פ שלא כתוב כאן ברכה הרי שם בפ' ט' כתוב כשנראה לו בפעם ד') וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו כמו שברכו בשניה כך ברכו בראשונה. והה') היינו כאן בבאר שבע כי לגוי גדול אשימך שם. ומ"ש ויאמר אלי מלאך וגו' אנכי האל וגו' היא הנבואה של פסוק ג' שקיצר ובפסוק י"ג באריכות ע"פ מדה י"ג מכלל שאחריו מעשה ודו"ק ודרש יעקב מדת מנגד. ה' כנגד ה' וע"כ כתוב לאלהי אביו יצחק. ואף שפסוק ויזבח קודם לפסוק ויאמר אלהים לישראל על הדורש לדרוש מה שמוצא בתורה ואין להשגיח על מוקדם ומאוחר ועל זה נמסרה מדה ל"א. ומ"ש ר' יודן אמרו עוד הפעם מיותר ובילקוט ליתא ועי' תנחומא ברכה סימן א' הה' ברכות באופן אחר ומדרשים חלוקים הם:

שהוא מטעימני. שעיקר ברכת יצחק על העתיד ויעקב הקריב והתפלל שעכ"פ יטעום מהם מעט בעצמו:

שכבר מת. ומ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל ע"ל פ"פ ס"ט מש"ש בזה:

בעל יסורים. וצ"ע שמאחר שכבר מת למה הזכיר שהיה בעל יסורים. ואולי בא לתרץ על שלא אמר לאלהי אביו אברהם. ויותר נראה על שמפורש שיחד ה' שמו עליו בחייו בריש ויצא לכן אמר עוד טעם שהיה בעל יסורים אך יקשה מ"ש ר"ב אמר אוחרי שהרי בא לישב הטעם הא'. ובילקוט כאן אינו גורס ר"ב אמר תרתי אלא לשון אחד ע"ש שצ"ע. וברש"י במדרש לא גרס מ"ש בלשון הא' אלא על בעל יסורים. שמ"ש אלא על בעל יסורים הוא לשון הב' של ר' ברכיה. ומ"ש שכבר מת כמש"ל פ' צ"ב ס"ה:

כאלו צבור. ולכך אף בחייו נחשב שכבר נשרף וכמ"ש ויק"ר פל"ו ס"ה ג"כ רב ורבנן עי' מש"ש: