פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צא:ט

כד דמך ר' סימון. שי"ר פסוק דודי ירד לגנו קה"ר פסוק מתוקה שנת העובד ירושלמי ברכות ס"פ ב' וירושלמי הוריות פ"ג ה"ח:

ד' דברים וכו'. הם זהב כסף נחושת וברזל יש להם מוצא כשאובדים והחכמה מאין תמצא כשהיא אבודה והיינו במות חכם. ואם מצטער אדם באבוד זהב וכסף שיש להם מוצא להשיג אחרים. כמה יצטער במות חכם שאין תמורתו. ועי' ענין החילופים במ"ר פ"ג סס"א ומש"ש. וכאן מדבר בחכמה אלהית שאדם זוכה לה על ידי יראה כמפורש בסוף הפרשה שם הן יראת ה' היא חכמה וגו'. ופסוק והחכמה מאין תמצא מקומו אצל פסוק א'. וכן פסוק ונעלמה הוא פסוק כ"א מקומו אצל פסוק י"ג לסמוך כל ענין למה ששייך לו ע"פ מדה ל"א. והובא כאן אגב מאמר ר' לוי שהוא שייך כאן:

מציאה מצאו. שמצאו מעות באמתחתם ובשעת המציאה שהיה בבתיהם היה להם לשמוח לשעה רק על שראו מה שיתכן לצמוח מזה רעה לאחר זמן ע"כ חרדו ק"ו במות חכם שהרעה לשעה ולאחר זמן:

קשים עליהם כקורות. שמ"ש את כל הקורות וכי חשבו שהיה דרך מקרה חלילה והלא מפורש אמרו מה זאת עשה אלהים לנו ע"כ דורש קשה כקורות: [וכ"כ היפ"ת]:

שחשדן אביהם. שמ"ש יוסף איננו וגו' היל"ל מיד אחר שספרו לו למה המתין אחר שראו המעות אלא שמחשד המעות אמר כן על שמעון וחשש גם על יוסף שעשו ועל בנימין שיעשו:

עלי להעמיד. שמ"ש עלי היו כולנה איך הם כולם עליו הרי אינם אצלו רק בנימין ודורש הכוונה שעלי החוב להעמידם ובמעשי גרמתי שיחסרו ואני ירא מדין השאול. עי' לעיל פס"ח סי"ב:

הרי זה בכור שוטה. כוונת רבי שיעקב אמר כן כמש"ל סס"ו שהדבר מובן מעצמו:

בפתור ופרח. שהמנורה להדר של משכן כמ"ש שמ"ר פט"ו סימן כ"ח וכפתור ופרח הדרה של מנורה:

לא ירד בני עמכם. כמו שלא הסכים יעקב עם השבטים כך לא הסכים על הדבר שאינו מתוקן. וצריך ביאור למה לא תפס מליצות הקודמות שהמובן מהם מניעת ההסכם עם שכנגדו והם רבים. ויתכן על שר' טרפון היה מנהג לערב בניו עם שמיעת ההלכות כמ"ש אקפח את בני וזה אמר כששמע הלכה מקופחת אך כששמע דבר שאינו מתוקן כל כך ואינה מקופחת אמר לא ירד בני:

בשעת הסכנה. עי' שבת דף ל"ב א':