פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צא:א

כי יש שבר. שהיל"ל בר או תבואה ע"כ דורש שבר כמ"ש שברו על ה' וכדלקמן ס"ו ומ"ש וירא פי' ברוה"ק וכמ"ש בתנחומא כאן ס"ה שברו על ה' זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקב"ה ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא וגו':

הן יהרוס ולא יבנה. וס"ד יסגור על איש ולא יפתח דורש על העצה שקיום העצה נקרא בנין והפרת העצה הריסה שע"י הפרת העצה יסגור על בעל העצה. וע"פ מדה י"ז הדבר מפורש בתורה אצל השבטים. ובפסוק הקודם שם באיוב עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה וע"ז אמר הן יהרוס עצת אחרים וכו'. ועי' קה"ר פסוק והחכמה תעוז ועי' בסוף מסכת סופרים איך בחן וידע שיוסף קיים דברים נפלאים:

שבר זה הרעב. שתיבת שבר יש לה ג' משמעות. א) מלשון קנין. ב) שברון ממש. ג) מלשון תקוה וכאן כוון לג' הפירושים וכדמפרש והולך והכל במצרים ודו"ק:

לחרם זה יעקב. שנקרא שמש וזהו האומר לחרס שאמר ליעקב ברוה"ק ולא יזרח שלא אמר לו בפירוש ובעד הכוכבים יחתום לגמרי וכמש"ל פס"ח ס"י ועי' ילקוט איוב ט' בביאור. וע"ע שם במאמר הב' שבו מבואר המאמר הא':