פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פה:ב

ומפני מה הסמיך. פרשת נשואי יהודה לפרשת ירידת יוסף והרי קדמה לנשואי יהודה כמש"ל ס"ו בשם סד"ע. ומה שכתוב ירידה לירידה ירידת יהודה לירידת יוסף למטה והקדים ירידת יהודה שהיא בקיצור ואח"כ ירידת יוסף באריכות. וכמ"ש בסימן הסמוך. ומ"ש הכר להכר היינו שסמוכה לפ' שלמעלה ולשיטתיה אזיל לעיל פפ"ד סי"ט. ומ"ש רשב"ן ע"ל פפ"ז ס"ד ותשא:

ואם מבתה. לקמן פפ"ט ס"ב עי' מש"ש:

מודיעים לחדשים. ור"ד הוברי שמים החוזים בכוכבים:

מאיזה חטא. לעיל ס"פ י"ח בביאור:

אויל מרודך. שהיה איש טוב כמ"ש סוף ירמיה. וכל שמעשיו סתומין ופי' מעשה אחד לשבח כולם לשבח וע"כ דלגו והסמיך בלשצר לנ"נ. ומ"ש גיותן עי' שמ"ר ס"פ י"ב:

דברי פיוטין. שנזהרים שיהיו דבריהם בסידור בקדימה ואיחור. אך דברי רוה"ק אינם שומרים הסידור לטעמים עמוקים וע"פ מדת סמוכים וכמ"ש בפ"ק דברכות למה נסמכה פרשת אבשלום כו':

אמר בואו ונפזר. ע"ל פצ"ב ס"ח וט' וזה מ"ש אמר הקב"ה. ומ"ש כיון שנמצאו בגביע אמרו יהודה אמר כן כמפורש. וזהו ראיה שגם כאן אמר יהודה:

ממצה את החבית. שאיך שייך לומר האלהים מצא ואין דבר נעלם ממנו. ע"כ דרש מלשון וימץ טל מן הגזה. ובדחז"ל כשתמצי לומר. ופי' שמצה הזכות והעמיד על עומק הדין:

ירידה היא לו. שמ"ש וירד יהודה וגו' משמע שהיה עמם בהר ואא"ע לירידת מקום ת"ע לירידת מעלה: