פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פב:ז

כברת הארץ. תיבת כברת זרה ודורש כברה בר. שהארץ חלולה ככברה היינו בעת הקציר שהוא עת שרב ויובש הארץ וגם אז הבר מצוי והם החטים בארץ אזיא. ובזה אנו יודעין זמן שמתה רחל (ע"פ מדת ממעל). ורבנן פי' מל' בשכבר הימים הבאים. פי' בעוד כבר הבר זמן שעבר לפני הבר שעבר זמן הגשמים והתבואה קרובה להתבשל. ומ"ש ועדיין השרב לא בא היינו מתיבא לבא. ונמצא בר בין תיבת כבר לתיבת לבא היינו שהגשמים כבר קודם הבר והשרב לבא אחר הבר. וכוונת ידיעת הזמן מפורש בפסיקתא רבתי פ"ג ס"ד וז"ל א"ל (יוסף ליעקב) שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת הגשמים היתה. א"ל לאו בעוד כברת ארץ כו' בין פסח לעצרת בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים לילך. והובא ברש"י ויחי והכוונה אלא שעשה ע"פ הדבור:

וכלתו אשת פנחס. וס"ד ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה:

לעגלה אשתו. דורש מדה ט"ו. כאן כתיב ולא הי"ל ולד עד יום מותה. וכתיב הששי יתרעם לעגלה אשת דוד (שמואל ב ג׳:ה׳) כי בדה"ב ג'. ועל שהיתה בת המלך שאול היתה חביבה מכולן וע"כ קוראה אשת דוד ואשתו והרי היא מיכל וכתיב שהי"ל בן. וההכרעה ע"פ מדה ט'. ומ"ש שפעת כעגלה שנענשה על שהתרעמה על דוד כהגלות נגלות כאחד הריקים. וע"ש כך קראו לבנה יתרעם ולה עגלה. ועי' במ"ר ספ"ד כל הענין וש"נ. והקשו ע"ז בסנהדרין כ"א והובא בילקוט שמואל. ולפי מ"ש שם ילדה את יתרעם בחברון ומיום שדברה נגד דוד לא ילדה עד יום מותה וביום מותה הי"ל עוד ולד ואינו דורש יתרעם על התרעומות: