פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פב:ה

כקהל עמים. עיין ויקרא רבה פרשה כ"ב ס"ג ומש"ש:

לאמר ישראל יהיה שמך. וזה מיותר שהרי כבר כתיב בתורה אלא פי' שבשעה שקרא שמו ישראל רמז לו על הענין הזה:

אשר יולד לישראל. והרי כבר ידוע שדן בנו הוא ועוד שדן נולד כשהיה שמו יעקב לא ישראל ע"כ דורש שהענין מדבר בפסל מיכה שהקימו בדן ובשעה שנקרא יעקב ישראל נאמר לו קהל וגו' שרמז שיקריבו לה' בשעת איסור במות ע"פ נביא לשעה. והם טעו בזה שהכוונה גם על פסל מיכה:

ר' יוחנן מייתי לה מהכא. כבר דרש בשם ר' יוחנן מפ' קהל עמים. אך בילקוט הגירסא אית דמייתי לה מהכא. ומ"ש צדקה אני עושה עמהם היינו מה שקבל תפלת אליהו וירדה אש מן השמים וגו':

אלא גוי וקהל גוים. תיבת אלא צ"ע שאינו שייך ולא נמשך מדרשה הקודמת. ובילקוט ליתא. ונכון לגרוס ד"א גוי כו'. ומ"ש לחייב על כל שבט או על כל קהל. עי' פירושו הוריות דף ה' ובירושלמי ריש הוריות: