פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פב:ג

מה ראשונה ע"י מלאך. כי ממ"ש וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם משמע שכבר נראה לו בבואו מפדן ועכשיו נראה עוד. כי מ"ש בפסוק א' ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל לא היה אלא אמירה בלא מראה. וכמ"ש הנראה אליך בברחך כו' ולא כאן. וכ"ה בפסוק ז' כי שם נגלו אליו האלהים בברחו כו' ולא כאן. ע"כ דורש שהכוונה במ"ש עוד כמ"ש בס"ס הקודם שהמלאך א"ל כבר נבואה זו שיגלה עליו הקב"ה ויקרא שמו ישראל בבית אל. ושגם המלאך עתיד לעמוד שם ושם היה ראשונה וכאן קיים לו וזהו עוד. אך המראה והברכה ע"י הקב"ה בעצמו:

עוד איני מיחד שמי. וזהו אל יעקב עוד. שעוד אליו היה המראה ולא על אחר עוד. שאין אבות אלא שלשה:

וארא וגו' אל יעקב. והלא נראה גם אל אדם ואל נח. אלא ג' אלו מיוחדים שייחד שמו עליהם שנקרא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכמש"ל פס"ח סי"א שלשה אבנים והראיה ע"פ מדה י"ז שצרפו ויחד שמו עליו. ור' יודן סובר שתיבת עוד לרבות שיראה אליו עוד הפעם וזהו בסדר ויגש בבאר שבע שכתוב שם במראות הלילה:

ברכת אבלים. לעיל ס"פ פ"א וריש פר' זו. והברכה מפורשת בדברי חז"ל: