פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פ:י

שלא נטלו עצה. וכמ"ש בסודם אל תבא נפשי ות"א ברזיהון לא הות נפשי:

שמעון ולוי שלא כו'. דמלת שני מיותר להורות שהיו שנים בדרך זה ולא בעצה אחת [וכ"כ היפ"ת. אמנם מצינו בכ"מ דכתיב שני ודרשינן שיהיו דומים זה לזה וכמו בשני השעירים ויש להאריך בזה] ועיין לעיל פר"ע ר"ס ט"ו:

אחות כל השבטים. מכילתא בשלח פ' ותקח מרים הנביאה ותנחומא שם ס"י:

שנתן אהרן נפשו. כ"ה גם במכילתא שם. אך בברייתא דל"ב מדות מדה ד' ובשמ"ר פ"א סימן כ"ב איתא שהתנבאה כשהיתה אחות אהרן [וכ"ה בפ"ק דסוטה והמדרש חולק ע"ז. יפ"ת]:

בן י"ג שנה. ע"ל פס"ג ס"י על יעקב ועשו וש"נ. והחשבון שהרי יעקב היה בבית לבן כ' שנה וראובן נולד בשנה ח' להיותו שם. ז' השניים ושש שעבד בצאן הרי לראובן י"ג שנה לבד ז' חדשי הריון שכל השבטים נולדו לז' חדשים. ועוד י"ח חדש שהיו בסוכות לעיל ס"פ ע"ח הרי י"ג וי"א חדשים. ושמעון לאחר ראובן בז' חדשים הרי שמעון בן י"ג וד' חדשים ולוי אחריו י"ג פחות ג"ח:

נטל חרב כו'. בס' הישר ובילקוט מבואר בא"א. שאחר ז' שנים שנסע יעקב משכם לבית אביו. חזר עוד הפעם לשכם ואז נתאספו מלכי כנען ויצא יעקב להזדווג להם וע"ל ס"פ צ"ז ורומז למ"ש כאן: