פירוש מהרז״ו על בראשית רבה סט:ח

שופע לו מן השמים. שמנין היה ליעקב שמן במדבר ושהלך ברגליו כמ"ש וישא יעקב רגליו וילך. וכמש"ל פס"ח ס"ב גדוד שלחו. אלא ששפע לו מן השמים. ומרומז בפסוקים שדרש לעיל ס"ב ושמן ימינו יקרא. כשהיה את פני רעהו יחד ודו"ק. ומ"ש כמלא הפך כמ"ש (שמואל א י׳:א׳) ויקח שמואל את פך השמן וגו' וכן במ"ב ט' ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו. כן מ"ש כאן ויצק שמן על ראשה היה מן הפך וע"ל פ"ב ס"ו ג"כ כמו כאן:

היא לוז וכו'. בתדב"א ח"ב פט"ז ושם הגי' שצובעין בה תכלת לכל ישראל והנה לפמ"ש כ"ז כאן על לוז שנקראת בית אל צע"ג שלא יתכן כלל שהרי עתה היא חרבה ככל ערי יהודה. אך בסוטה ד' מ"ו ב' מפורש דכ"ז שייך בשופטים (א' כ"ו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה והיא רחוקה מאוד ועליה ספרו כל דברים אלו. וע"כ לא העתיק הילקוט מאמר זה כאן רק בשופטים שם. והנה כאן בסה"פ הה"ד ויראו השומרים כו' הרי שכונת המדרש ע"פ הנ"ל. ולעיקר פשט הכתוב כאן ואולם לוז שייך מ"ש א"ר אבא ב"כ וכו' ורבנן אמרי וכו' עד ואת כל משפחתו שלחו ואח"כ צ"ל היא לוז שצובעין בה כו'. ומ"ש שלא החריבה היינו מ"ש עד היום הזה משמע שקיימת גם עתה. ועי' בסוכה דנ"ג מעשה דאליחורף ואחיה סופרים ששלחם שלמה אל לוז כו' ע"ש:

למה נקרא שמה לוז. לקמן פ' פ"א. ומ"ש הרטיב פי' לחלוחית היניקה של הגרעין שממלא הקליפה הקשה. וגירסת הטריף בק"ס אולי מל' טרף ומזון:

אפטרה. לעיל פ"ס ס"ז וש"נ ומבואר:

שלא הלך לא בידיו כו'. פי' שלא עשה מעשה בידיו ולא הלך ברגליו רק הראה ברמיזה. וגיר' הגמר' שם שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו:

מן הפורעניות. בתדב"א שם גרם לו ולזרעו ולכל משפחתו הצלה עד סוף כל הדורות. וכעין זה בסוטה שם: