פירוש מהרז״ו על בראשית רבה סח:יב

דברי חלומות כו' מורידין. לפמ"ש כאן בחלום של נבואה איך אמר ע"ז שאין מעלים וכו'. ואח"כ הביא מעשים לסתור שמפורש במעשים אלו שהיו מעלים ונתקיימו. אך האמת יורה דרכו שהמדרש הזה לקוח מהירו' מע"ש ספ"ד. וז"ל שם הרי שהיה מצטער על מעות אביו. נראה לו בחלומו כך וכך הם במקום פלוני הם. אתי עובדא קמי רבנן אמרין דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכו' ר"י בעי מצטער וחמי ואת אמרת הכין א"ר יוסי מסתבר דלא מצטער וחמי. פי' אימתי אנו אומרים שאין מעלים היכא דלא היה מצטער. ורואה חלום בעצמו. אך אם מצטער ורואה וודאי מעלים. וע"ז הביא ראיה ממעשים אלו וכדומה וכמ"ש במדרש איכה רבתי פ' בגוים וע"ל פפ"ט סס"ח. וכאן העתיק בקצור. ע"כ אינם מובנים:

בכרסא דביתך. פי' במו"ע ע' כרס ב' בקרב ביתו. פי' כמו הכרס שהוא באמצע הגוף:

כהנים גדולים. בס"א ל"ג גדולים וכ"ה כאן בילקוט. כי כל הכהנים עולים בכבש לעבודה:

סלם זה סיני. גימט' של סלם חסר:

רכב אלהים. וס"ד ה' בם סיני בקדש ועיין במ"ר רפ"ד:

ולמדנו לנביאים. ד"א הוא שמ"ש מלאכי אלהים הם נביאים שנקראו מלאכים כמ"ש ויק"ר רפ"א וש"נ:

יעקב חבל נחלתו. כמ"ש בילקוט האזינו בשם ספרי שם על יצחק נאמר טובים השנים. ועל יעקב נאמר והחוט המשולש:

עולם ושליש עולם. לקמן פצ"ז ס"ד וש"נ שהעולם כלו שיתא אלפי פרסה כמ"ש בפסחים והסולם שליש יותר מהארץ:

וגויתו כתרשיש. עי' חולין צ"א:

ר"ח ור"י. לקמן פס"ט ס"ג דאזלי לשיטתייהו בפירוש הפסוק נצב עליו:

שנאמר ישראל. ע' שמ"ר פכ"א ס"ד. וע' פר"א פל"ה ולקמן פ' פ"ב ס"ב וע' במ"ר רפ"ד:

עולים לבסילקי. גי' הילקוט עולים לבסילקי ומוצאים אותו ישן. יורדים בפרווד יושב ודן. וקרוב לגי' זו בערוך ע' פרווד. ובסילקי פי' הערוך פלטון ובמו"ע בל"י ורומי היכל מלך ובית גדול מוכן לקהלת דיינים ופרווד פי' בו מגרש של הערים וחצריה:

נדחו ממחיצתם קל"ח. ע' לקמן פע"ח ס"ב ולעיל פ"נ ס"ט וש"נ ומבואר. והחשבון כי צ"ט שנה היה אברהם כשנתבשר על לידת יצחק ואז באו המלאכים לסדום ועוד שנה ללידת יצחק כשהיה בן מאה. וששים שנה היה יצחק בלדתו את בניו הרי ס"א ועוד ס"ג כשבירך יצחק את יעקב הרי קכ"ד וי"ד שנה שנטמן בבית עבר הרי קל"ח. ואז הלך לחרן וראה מלאכים עולים. והיינו ע"כ אותן המלאכים שהלכו לסדום כי לא מצאנו מלאכים אחרים שירדו משמים ארץ מאז. ואף שכתוב אצל הגר ואצל העקדה מלאכים מפורש שמה מן השמים שלא ירדו לארץ. ולמה לא עלו. מצאו חז"ל שעל שדברו שלא כהוגן ונכשלו נענשו ע"פ מדה ט' וי"ז: