פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נז:ד

ד"א נתירא. גי' הילקוט מי הרהר. עי' במ"ר פר' י"ז ס"ס ב' שהיה ראוי שיבואו עליו נסיונות ויסורים אחרים ועל נסיונות כבר נשבע לו כמ"ש לעיל פר' נ"ו סימן י"א ונתירא מן היסורים. ומ"ש את עוץ בכורו כמ"ש אח"ז ריש לקיש. ומ"ש ואת בוז אחיו הכוונה על אל הוא בן ברכאל הבוזי:

את עוץ בכורו. הרי עוץ שם איש הוא וכן בארץ עוץ איוב שמו שכך היה שמו עוץ איוב:

ר"א בר כהנא. עיין לעיל ס"פ י"ט. ועי' לקמן ס"פ ע"ו ר"ה בשם ר' אבא כהן ברדלא וכו':

אשר חכמים יגידו. סוטה דף ז' ב'. ירושלמי מגילה פ"ד ה"א ובמ"ר פי"ג ר"ס ד'. ומ"ש ולא כיחדו מאבותם הם יצחק ויעקב. ומ"ש במ"ר שֵם. ויעקב ט"ס כי שם כבר מת בשנת נ' ליעקב ועבר מת בשנת ע"ט ליעקב והכוונה על בית דינו של שם ועבר וכמ"ש לקמן פר' פ"ה סימן י"ב ב"ד של שם וכמ"ש שמ"ר פ"ל סימן י"ט יצחק ויעקב וכל אחיו יושבים שם וכו' וזהו ולא כיחדו מאבותם והודו ולפי שכתוב לפני זה וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו וגו' משמע שראה כן בעיניו הרי היה זה בימי השבטים. וכ"כ ביפ"ת:

בירידתן נולד ובעליתן מת. וכ"ה לקמן פר' ס"א סימן ד' ובס"ע פ"ג ובירושלמי סוטה ספ"ה. וא"כ יקשה מאד מ"ש וגירה אותו באיוב שהרי הגירוי באיוב לא היה בשעה שמת אלא כשהיה בן ע' שנה ובאו עליו היסורים. ואם נאמר שהכוונה שבעליתן ממצרים נתגרה בו אז ומת זה מנין לו. והנה בשמ"ר פר' כ"א סימן ו' מפורש שבעת שישראל היו בים מסרו לאיוב שיתגרה בו עד שיעברו הים ואח"כ יציל את איוב הרי שלא מת אז וא"כ אין ראיה על מספר שניו דו"ק. ומדרשים חלוקים הם וצ"ע. ועי' ב"ב שם בא"א שחיה ר"י שנה כמספר שהיו ישראל במצרים אך לא נולד בירידתם ולא מת בעליתם:

הבל תהבלו. איזה דור שכולו הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים כ"ה בב"ר דף ט"ו. וע' עוד בקה"ר פסוק גם כל ימיו בחושך ילך. וצ"ע איך דרשו מכאן. והאיר ה' עיני בשי"ר פסוק שובי שובי ונחזה בך כו' ואתון אינון מחזייתא דעלמא הה"ד ואתה תחזה מכל העם וגו' וכן כאן למדו שאיוב בימי שפוט השופטים ממ"ש כולכם חזיתם ואין חזיתם אלא שופטים כנ"ל. ומ"ש כאן ליתן שכר כו' מן הגרנות ג"כ ממ"ש חזיתם וכמ"ש ב"ב שם דורו של איוב שטוף בזמה היה שנאמר הן אתם כולכם חזיתם וכתיב שובי וגו' ונחזה בך. ומ"ש שכר מן הגרנות כוונתו למ"ש במדרש רות פסוק ויבא לשכב בקצה הערמה וז"ל ר"י נשיאה כו' א"ל לפי שהיו אותו הדור שטוף בזמה והיו נותנים שכר כו' מן הגרנות הה"ד אל תשמח ישראל וגו' אהבת אתנן על כל גרנות דגן ואין דרכן של צדיקים לעשות כן ולשון אין דרכם של צדיקים כאן לוקח ממדרש רות הנ"ל ע"ש. ובירושלמי הגי' מעשה דורי שהיו נוטלים מעשר מן הגרנות פי' שהשופטים היו נוטלים כו' (עי' יפ"ת):

בימי כשדים. שהתחילו כשדים למשול בעולם בימי נ"נ:

בימי מלכות שבא. שהיה בימי שלמה ועי' ב"ב שם:

נשים יפות. כמ"ש ב"ב שם איזה דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר בימי אחשורוש:

ברכת אבלים. היינו מ"ש ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (עי' יפ"ת):

את עוץ בכורו. ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם:

הוא לבן הוא קמואל. עי' יפ"ת הובא ברי"ף:

שקם כנגד. היינו כמ"ש בסנהדרין הוא לבן הוא כושן רשעתים שעמד על ישראל:

לשם מרדות. כלשון זה לעיל פר' כ"ג ריש סימן ב' ופירוש שהיו כולם רשעים ראוים לטביחה וכו' וגמחון לשון גחון שצריך להכניעם ולכוף בטנם לארץ. תחשון מלשון חשאי שראוי לסתום פיהם ולהשתיקם: