פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נד:ב

ר"י אומר פיכול. טעם פלוגתתן שאצל יצחק נזכר ג"כ אבימלך ופיכול ושם על פסוק תהי נא אלה בינותינו כו' ת"א תתקיים כען מומתא דהוה בין אבהתנא כו' הרי אבימלך שהיה בימי יצחק היה בנו של אבימלך שהיה בימי אברהם. שכל מלכי פלשתים נקראו כן כידוע ובפיכול לר"י פיכול שמו העצם הוא עצמו שהיה בימי אברהם ובימי יצחק שרחוק שיקראו שני שרי צבאות של שני מלכים בשם אחד. ולר"נ אחר היה וסובר שפיכול שם כולל לשרי צבאות. וכמ"ש אצל יוסף שהיה משנה של פרעה ועל פיך ישק כל עמי (יפ"ת) [ומוסיף עוד כי כן מנהג בארץ קדם אשר כל המקבל משרה ושררה מידי השר הממונה לחלק את השררות לעבדי המלך נושק את ידי המלך ועי' לקמן פ"צ]:

לא היה שומע כו'. הכוונה על טעם הראשון שמסרה בידה ותעניה שרה ותברח מפניה וכמ"ש בפרשת לך וכשנאמר לו בפעם הב' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ידעו שגם בפעם הא' היה הדין עמו. וגי' הילקוט הובאה במ"כ צ"ע שהרי לא דחה את בנו עד שנאמר לו כל אשר תאמר כו':

לא היה דוחה בנו בכורו. צ"ע שהרי א"ל השי"ת אל ירע בעיניך על הנער כו' כי ביצחק יקרא לך זרע. ויש ליישב:

שחרבו מקומות של סדום. עי' לעיל פר' נ"ב סימן ג' מש"ש ותבין כאן:

הואיל והאלהים עמך. שהוא קרוב אליך אני בטוח שתקיים שבועתך בשמו (מיפ"ת):

למה לא נחם. כמ"ש מכילתא ריש בשלח ולא נחם וגו' כי קרוב הוא שקרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך השבעה לי באלהים:

ואעפ"כ לא קיבל. וכמ"ש לקמן ר"פ ס"א ובמושב לצים לא ישב וכו' ע"ש מ"כ. ועיין ס"פ זו וצ"ע: