פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נא:ד

חמשה כרכים הללו. הם סדום ועמורה אדמה וצביים ובלע היא צוער. ועל בלע אמר כאן לבלתי הפכי את העיר אשר דברת על כל זה לבסוף חרבה. כמ"ש כי ירא לשבת בצוער. וכמ"ש לעיל פר' מ"ב סימן ה' בלע שנתבלעו:

בחלמיש של אצבע. כמ"ש ילקוט כאן הובא במ"כ. ויתכן דפלוגתתם דמ"ד באבן של יד שהפך כל עיר באצבע אחת. וצוער שהיתה קטנה מכולם באצבע קטנה. ומ"ד באצבע קטנה שאף שכתוב ידו עכ"ז הפך כל אחת כמו באצבע קטנה ולכך כתיב ידו וכתיב בחלמיש. ורש"י בחומש היה לו גירסא אחרת ע"ש. ופסוק זה וכל הפסוקים שלפניו מדבר בסדום כמ"ש ויק"ר פר' ה' סימן א' מפסוק פרץ נחל מעם גר עד בצורות יאורים בקע. כמ"ש לעיל פר' מ"ב סוף סימן ה' ודרשה זו ע"פ מדה י"ז:

אפילו צמחי אדמה. כ' המ"כ כדמפרש ואזיל. יתכן שכוונתו כמ"ש ריב"ל שאם יקח ממטר סדום ליתן באדמה אחרת לא יצמח כי מ"ש וצמח האדמה הוא מיותר שהרי כתב ויהפוך וגו' וצמחי האדמה בכלל ע"כ דורש על כל האדמה (ועי' יפ"ת):