פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מט:ב

כתיב סוד ה'. ד"א המכסה אני מאברהם. עי' אגדת בראשית פרק ט"ז תנחומא בריש לך לך. ועיין לעיל פר' מ"ו סי' ב' ומש"ש וש"נ:

איזה סוד ה'. עיקר הראיה מס"ד ובריתי להודיעם. אלא שבא ליתן טעם למה נקרא המילה סוד ה' על שלא גלה עד ך' דור:

עד שעמד אברהם. וז"ל אגדת בראשית שם עד שעמד אברהם ונתנה לו. שנאמר סוד ה' ליראיו זה אברהם שנאמר בו כי ירא אלהים אתה. וכאן הוכיח שמדבר באברהם ממ"ש ובריתו להודיעם כמ"ש ואתנה בריתי ביני ובינך:

אם תמול תטול סוד. פירוש אחר הוא שסוד אינו המילה אלא שכר המילה שמ"ש ובריתו להודיעם הוא המילה שעל כך תיטול סוד ה' שבעים נפש. וענין השבעים נפש שאז נפלו בגורלו של הקב"ה. יעל זה נאמר יצב גבולות למספר בני ישראל. וכמ"ש בהדיא בפר"א פ' כ"ד וז"ל ומנין שהפיל גורלות ביניהם. שנא' בהנחל וגו'. בהפרידו בני אדם יצב וגו' למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו עכ"ל. וזה דווקא על ידי הברית שאז יזכה לזה. וכן ע' זקנים שהם סנהדרין שיהיה בכל דור שהם כנגד ע' נפש וע' לשונות הנ"ל:

הואיל משה באר. משמע שבא לבאר שכל באי עולם ידעו אותה והיינו בכל לשון שבעולם. וכמ"ש בספרי ריש דברים. וכמ"ש אצל אבנים של הר עיבל וכתבת על האבנים וגו' באר היטב. ודרשו. בשבעים לשון. ובאגדת בראשית פ' ט"ז הנ"ל איתא ז"ל. ומעמיד אני מבניך את משה שהוא הוגה בשבעים לשון שנאמר וגו' הואיל משה באר וכו' בזכות מה בזכות הברית שנא' ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב וכו' שמ"ש בריש דברים הואיל משה באר וגו' בחורב וגו' ומ"ש בדברים ה' כרת עמנו ברית בחורב דבר אחד הוא:

דיו לעבד שיהיה כרבו. אין למאמר זה שום ביאור ושייכות כאן. אך הוא לקוח מאגדת בראשית וכאן לא כתב אלא ריש מילין. וז"ל האג"ב אחר מאמר הנ"ל. א"ל הקב"ה לאברהם דיו לעבד ששוה לו קונו ובריתו להודיעם. משל לשר שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר כו' ומה אתן לו זהב וכסף יש לו עבדים ושפחות יש לו אלא הריני חוגרו זונין שלי. כך אמר הקב"ה לאברהם מה אתן לך ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ויפול אברהם על פניו וגו' הנה בריתי אתך סוד ה' ליראיו. הרי מבואר הכוונה שבמשל שבזה שחגרו זונין שלו נתן לו מתנה גדולה שידומה לו. ובנמשל בזה שגלה לו סודו והודיעו בריתו נדמה לו וזהו זונין שלו. ורומז לדברים העומדים ברומו ש"ע בסודות הזוהר ופשוטו כמו שאני תמים בלא חסרון כן אתה וכן מאמר הסמוך הוא משם. עד אוחז כו':

בתחלה סוד ה' וכו'. תנחומא וירא סי' ו' מדרש תהלים כ"ה בילקוט:

ולישרים סודו. אין פסוק כזה בתנ"ך. ובתנחומא שם הגי' בסוד ישרים ועדה תהלים קי"א. ובמדרש תהלים שם ובילקוט שם ובילקוט עמוס ג' מביא פסוק ואת ישרים סודו (ע' מ"כ). ומ"ש בתחלה וכו' ואח"כ הבליע בנעימת לשונו הכרעת הכתובים הנראים סותרים זא"ז. שתחלה כתב בתהלים כך ואח"כ במשלי כך ואח"כ בעמוס כך. והסדר לאו דווקא שלכל ג' אלו ראוי הסוד. ואברהם ראוי לו הסוד מג' טעמים הנ"ל וסימנך נכנס יי"ן יצא סוד שעל ידי יראים ישרים נביאים נגלה הסוד. וכן שמעתי בשם הגאון דווילנא:

מישרים אהבוך. לעיל פרשה מ"ח בסימן ו' וש"נ ומבואר:

פטריקון שלו. אלו הייתי מבקש משל ירושתו שהיא חביבה עליו ביותר. וכמ"ש חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך. לא היה משיב דברי ריקם:

מה בכך. מה אפסיד אם אבקש רשותו. מאחר שהוא אוהבי:

וחמשה כרכים הללו בתוך שלו. כמ"ש מפורש בראשית יו"ד י"ט ויהי גבול הכנעני וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו' וכן מצאתי בתנחומא כאן. והם דומים לאילני סרק:

כך אדה"ר. שהקב"ה קללו עם העולם כולו בלא דעתו ורצונו והיה בג"ע בתוך הפלטין וקרוב לו גרשו ורחקו מג"ע שלא יבקש לעכב. וכן נח רצה הקב"ה לקלל העולם ולקלקלו בזמנו. ובכדי שלא יעכב סגרו הקב"ה בתיבה:

אלא שלא לעשות. כאן חסר הנמשל ובילקוט כאן מפורש כך אמר הקב"ה כלום קראתי לאברהם מארץ מרחק איש עצתי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו. ומדאמר המכסה אני מאברהם משמע שהיו מקטרגים לכסות ממנו. ומ"ש שלא היה עושה דבר חוץ מדעתם. כמ"ש מפורש כל שתה תחת רגליו והכוונה הצדיק המובחר שבדור כמ"ש כי זה כל האדם. אדם בזמנו נח בזמנו אברהם בזמנו:

יש שם לוט בן אחיו. ואם אודיענו יתפלל עליו ויציל אותו ואם לא אודיע לו יצטער על אבדונו:

מתן תורה גליתי לו וכו'. לעיל פר' מ"ד סימן כ"א וש"נ ומבואר. שיצוה את בניו וביתו אחריו שישמרו התורה ואם לאו ידונו בדין הגיהנם. ודינה של סדום באש וגפרית שהוא בעצם דינו של גיהנם. כמ"ש מפורש לקמן פר' נ"א סימן ג' וטוב שיוכיח בניו וביתו ותלמידיו שידעו שעל שחטאו נגדו נדונו בדין הגיהנם ולא יאמרו מקרה היה:

ערובי חצרות. לקמן פר' ס"ד סימן ד' ע"ש וגם זה מרומז כאן בפסוק זה שאם אמר אשר אני עושה בסדום המכסה אני לא היה כוונתו אלא על ענין סדום בלבד אך מאחר שאמר תחלה מכסה אני מאברהם משמעותו שאינו מכסה ממנו שום דבר מהתורה ומכל סודות אלהיות ושל עתידות. וכן מה שאני עושה עתה בסדום איני מכסה ממנו. וכמ"ש שמ"ר פר' י"ב סימן ב' אשר לא היה כמוהו במצרים ע"ש:

שם חדש. עיין מ"ש על זה לקמן פר' ס"ד שם במדרש ובביאורי וכאן קיצר המדרש וקצרתי ועי' לקמן פר' נ"ו סימן יו"ד:

מחדש הלכה. בהנהגת העולם ע"פ החכמה והתורה העליונה כמ"ש בהקדמה הב' באריכות וזהו מ"ש בתד"א שהקב"ה עוסק בתורה בכל יום ואיתא שם שבשבעת הימים של המבול לא עסק בתורה שהיה כ"י בלול מהנהגת העולם. וחידוש הלכה היינו לעשות נסים והודעת עתידות ואברהם שכתוב בו קונה שמים וארץ וכתוב בו וישמור משמרתי וכו' ותורותי ידע הכל. והבן זה:

אפילו אותן הלכות. לפי מ"ש כאן צ"ע מנין לו על החדושים. ע"כ נ"ל שדורש מפסוק ובתורתו יהגה שדורש לקמן בריש פרשה ס"א על אברהם וכן בריש מדרש תהלים שבמקום פסוק והיגת וגו' צ"ל פסוק ובתורתו יהגה ודורש גז"ש ממ"ש והגה מפיו יצא ויצא משמע דבר של חידוש ועי' ויק"ר פר' י"ג סימן ג' חידוש תורה מאתי תצא: