פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מח:יז

ששינו לתלמי. מגילה דף ט' ע"ש:

ילדה יש לה תכשיטין. כך נתן הש"י טבע לנשים ילדות להתקשט ולהתיפות בפני בעלה. ואני צריך לדבר זה לעת זקנה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ודורש ע"פ מדת נוטריקון עדי נאה:

זמני. על שלרוב הנשים יש קביעות זמן לנידתן:

אלא ואדוני זקן. ולא עוד אלא שאדוני זקן ואינו ראוי להוליד:

ר' יהודה אומר כו'. צ"ע דלעיל פר' מ"ז סימן ג' אמר ר' יודן שהאיש אינו מזקין ויתכן דר' יהודה דכאן אינו ר' יודן וחולק עליו גם חולק על מ"ש בסימן הקודם שזקנה של כאן הוא זקנה שיש בה לחלוחית ומ"ש טוחן כמ"ש איוב תטחן לאחר וגו' וכן ויהי טוחן בבית האסורים. ומ"ש ואינו כו' כמ"ש לקמן פר' נ"ג סימן ט' מי מלל ע"ש ותבין. ואח"כ עוד ינובון בשיבה:

מילדים עצמכם. שאמרה שרה שאחרי בלותה היתה לה עדנה שחזרה לנערותה אלא ואדוני זקן על אברהם שאחר הזקנה לא יתכן שאלד. וזה מ"ש האף אמנם אלד. ואני זקנתי מלעשות נסים. לפרש למה זה צחקה וגו' כנ"ל: