פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מח:י

לגדול שבהם אמר. הוא מי שהשנים חולקים לו כבוד וממצעים אותו באמצע. ומ"ש זה מיכאל על שהוא הגדול שבמלאכים כמ"ש והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני דניאל י"א י"ג. ועליו כתוב ויעף אלי אחד מן השרפים. עי' שבועות דף ל"ה ב' פלוגתא דתנאי בזה. דמאן דאמר לגדול שבהם סובר שמ"ש אדני הוא חול מלשון אדנות ומ"ד להקב"ה אמר סובר שהוא קודש ורש"י בחומש אמר שתי הלשונות מב"ר וכאן לא נמצא אלא לשון אחד:

אתה אמרת יוקח נא. עי' שמ"ר פ' כ"ה סי' ה'. במ"ר פ' י"ד סי' ב'. ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' קה"ר פ' שלח לחמך. ושם הגירסא מתוקנת חייך שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא. וכאן חסר על תיבת יוקח ואיתא במ"ר שם. עי' פסיקתא רבתי פ' י"ד סי' ג' ועי' ב"מ דף פ"ו ב':

אז ישיר ישראל. וס"ד באר וגו' כרוה נדיבי העם בזכות אברהם שנקרא נדיב כמ"ש בת נדיב:

ורחצו רגליכם. כמ"ש רש"י בחומש כאן. ולקמן פ' נ' סי' ד' שהיה חושדן שהם ערביים. שהיו משתחוים לאבק שברגליהם. ולזה היה השכר במ"ש רחצו הזכו. אם רחץ ה' וגו'. וארחצך במים. כינוי לטהרת הטומאה. וסובר שמ"ש יוקח נא מעט מים היה לשתיה וגם לרחיצה:

והשענו תחת העץ. והעץ היה סוכך עליהם מחום השמש לצל:

ארץ חטה ושעורה. וס"ד אשר לא במסכנות תאכל בה לחם:

כך כתיב ואל הבקר. היינו בשר והשלוים ג"כ בשר ומלבד שנתן בשר כנגד בשר אלא גם שאצל הבשר ניתן ברוח במרוצה: בד' חלוקות ראשונות אמר המדרש בלשון אתה אמרת שד' אלו סובבים למ"ש ויאמר בב' האחרונות לא היה שם אמירת אברהם. על כן החליף המדרש הלשון לכתוב כך כתיב:

והוא עומד עליהם. לשמש אותם. ועמוד כנגד עומד וכן נצב בעדת לשמוע תפלתם לעיל סי' ז'. וכן עלה הפורץ וגו' וה' בראשם לשמרם ולהגן עליהם: