פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מה:ד

מביאה ראשונה. שמ"ש ויבא אל הגר מיותר על כן דורש דאשמעינן שמיד שבא אליה הרתה. ועוד דייק מ"ש ותרא כי הרתה שכבר כתב ותהר ומה ראתה. אלא פירושו שראתה והתבוננה דבר חדש בהריונה:

והכתיב ותהרין. כל אחת בלילה אחד ומשכיבה אחת כמפורש בתורה ובתולות היו כמ"ש לוט שתי בנות אשר לא ידעו איש. והן עשו מעשה רשע ולא היו ראויות לנס:

הקוצים הללו. בנות לוט. והגר. שהן כקוצים נגד שרה רבקה רחל שהן בדמיון החטים:

מתאוה לתפלתן. עי' מ"ש לקמן ריש פרשה ע"א. וביבמות דף ס"ד:

יונתי בחגוי הסלע. שי"ר פסוק זה בסופו. כל הענין. וכמ"ש יבמות שם שאברהם ושרה טומטמים היו. שנאמר הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נוקרתם אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. ואיתא שם שגם שאר האבות נתעקרו וזהו יונתי בחגוי הסלע דומים לסלע וצור וסיפא דקרא השמיעני את קולך כי קולך ערב זו התפלה על כן העקרתי אתכם והייתם כסלע וצור:

בשם ר' יוחנן בר פפא. צ"ל ר' חנינא בר פפא כ"ה בשי"ר שם ובערוך:

מתדפקות. ובערוך ערך פרקד הגירסא כדי שתהיינה מתפרקדות וכו' וכתב המוסף ערוך בנוסחאות כתיב מתדפקות וכו'. ולא פירשו. אך למוד מענינו שהוא מלשון געגועים מאהבה וכמ"ש מתרפקת על דודה. וגירסא זו אינה מחוורת שהרי כתיב באברהם הנה נא ידעתי וגו' ודרשו חז"ל שלא ידע בה עד עתה שהיא יפ"ת. שהאבות היו האנשים אלקיים ולא הרגישו במראה עינים ואיך יתרפקו עליהם ואיך עשה להם העיקר טפל והטפל עיקר. ויותר נכונה גירסת מדרש שיר רבה שלא יהיו מתרפקות על בעליהן בנויהן. שלא יתפארו ויתגעגעו על בעליהן לכך נתעקרו שיהיו נכאות רוח ולא יתגדלו על האבות:

רוב שנים בלא שעבוד פי' שהתחלת הגלות משיהיה לו זרע כמ"ש לעיל פרשה מ"ד סוף סימן י"ח ומיד שנולדו יהיה בכלל השעבוד והגזירה. ומ"ש רוב שנים פירושו הרבה שנים. שאם היה יצחק נולד עשרים שנה מקודם היה מתחיל אז השעבוד. וצ"ע מאי נפקא מינה מאחר שימי הגלות קצובים ת' שנה ומלידת יצחק. הרי בשנה שהיה יצחק נולד היה מתחיל הת' שנה. והשיב לי בני המופלא מו"ה אברהם ישראל שי' שהכוונה על האבות ואמהות שהם היו מקדימים לראות בניהם בגלות ושעבוד. אברהם ושרה היו רואים את יצחק בגלות הרבה שנים וכן יצחק ורבקה ביעקב ושבטים. ויעקב ורחל בבני רחל ושבטים:

שכל תשעים שנה. כאן חסר. אך גירסת מדרש שי"ר פסוק יונתי הנ"ל. שכל השנים וכו' כיון שעברה נשתנה זיוה כד"א בעצב תלדי בנים עכ"ל ועי' מ"ש על פסוק זה לעיל פר' כ' סוף סי' ו':

והיו מטרוניות. חוזר למ"ש ותקל גברתה בעיניה ולא אמר ותקל שרי וכמ"ש בפסוק שלפנינו ותקח שרי ובפסוק שלאחריו ותאמר שרי על כן דרש על פי מדה ט"ז מיוחד במקומו ועפ"י מדה ט' טעם הדברים. ששרי היתה גבירה ונוהגת כדרך הגבירות שהמטרונות הן נשים של שרים גדולים באות אליה לבקרה. ועל שהיתה הגר בת מלך פרעה כדלעיל סי' א'. והיתה צדקנית ועלובה וגרה בבית אברהם. בקשה שרי פני המטרונות. שישאלו גם שלום הגר. וסיפרה להן הגר מחשבות לבה ומהן נודע לשרה. וכל זה רק במחשבה. וזהו בעיניה שאם היה במעשה שלא היתה שומעת לקול שרי ואינה מכבדת אותה כמו מקודם א"כ היל"ל ותקל את גבירתה:

עם דא אנא מיסב. שאין כבוד הגבירה לשאול לשפחתה למה את מקלת בכבודי אלא אומרת לאדונה שהוא יתקן זה אם ירצה וחשדה לאברם שהראה לה חיבה יתירה וע"כ מקלת ולא יועיל מה שתאמר לה: