פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מד:כא

אמיטתא הות. ובתרגום כאן מתורגם וקיבלא הות. ובדברים ה' י"ט הענן והערפל מתורגם שם עננא ואמיטתא:

ארבעה דברים. מכילתא יתרו פסוק וכל העם רואים. מדרש תהלים מזמור מ' ומזמור נ"ב עיין לעיל סוף פר' כ"א חרב תורה וכו'. שמ"ר פר' נ"א סימן ז' פסיקתא פר' ט"ו סימן ב'. תורה לפיד אש (וכמ"ש ואת הלפידים) קרבנות קחה לי עגלה (כמ"ש לעיל סימן י"ד). גיהנם תנור עשן (כמ"ש הנה היום בא בוער כתנור. גליות והנה אימה חשיכה. (כמ"ש לעיל סימן ט"ו):

עסוקים בשתים. בתורה וקרבנות. וכשפירשו מתורה וקרבנות נידונים בגיהנם וגלות:

רוצה שירדו בניך. לפי מ"ש כאן קאי על מ"ש פירשו משתים. ועל זה שאלו במה אתה רוצה שירדו בניך. ופי' מלשון ירידה גם יתכן מלשון הרודה את בנו. ובמדרש תהלים מ' ובילקוט שם הגי' ועתידה תורה לבטל ועתיד ביהמ"ק ליחרב במה אתה רוצה וכו':

אברהם בירר לו גיהנם וכו'. לפי גירסא זו לא יתכן ליישב הפסוק שהביא אם לא כי צורם וגו'. אלא כאן צ"ל פסוק הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים הוא הגיהנם. וכמ"ש בהדיא שמ"ר פר' נ"א סי' ז' ובפסיקתא פר' ט"ו סימן ב' שם. ותוציאנו לרויה על ידי גליות ע"פ מדה י"ז. ופסוק אם לא כי צורם מכרם. מקומו על דברי רבי חנינא בר פפא שלפני זה. שסובר שאברהם בירר גליות ור"ד איכה ירדוף אחד אלף היינו גליות. וצורם הוא אברהם שנקרא צור כמ"ש הביטו אל צור הביטו אל אברהם אביכם הוא במדרש תהלים נ"ב:

כל אותו היום. כמ"ש ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית כדלקמן בסמוך:

פסוק הדין מוניטא מן כדו. פי' חתוך לך מטבע זו של גליות מכאן שם ושם גי' אחרת:

הה"ד הרכבת. כאן חסר וכצ"ל ר"י ור"א ור"ח אמרי אברהם בירר לו גיהנם והקב"ה בירר לו גלות כנ"ל. ומ"ש באנו למחלוקת באו לפרש תיבת לאמר דלר"ח ב"פ תיבת לאמר שהברית היה כמו שאמר אברהם. ולר"י ור"א ור"ח שאברהם בירר לו גיהנם וכו' קאי תיבת לאמר על הקב"ה שהוא אמר על הגליות וכרת ברית. ולפי זה סוברים שפסוק ביום ההוא וגו' שייך על הפסוק הקודם והנה תנור עשן ולפיד אש וכמבואר לעיל בפרשה פירושם. ובמדרש תהלים סוף מזמור מ' איתא אמר ר' ברכיה היה אברהם אותו היום יושב ודומם וכו' התחיל הקב"ה חותך את הדבר שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית עכ"ל הרי מפורש שדורש מ"ש כרת ברית על חיתוך הפסק ומ"ש ביום ההוא משמע שכל היום היה כן ועל פי מדה ל"א כאלו כתוב ביום ההוא אברם וע"פ מדה ט' שישב כל היום דומם וחושב כרת הש"י הברית וחתך הפסק ברגע א' ועל שתיבת לאמר כאן אינו אחר אמירה ודיבור בהכרח לפרשו על הענין של מעלה ואא"ע של הפסק בענין של מטה לזרעך נתתי את הארץ שכבר מבואר הוא בכמה מקומות ת"ע בענין של מעלה מה שיברור לו שהיה בספק ודרשה זו על פי מדה כ' ומדה ט' ומדה י"א. שמ"ש לזרעך וכו' ענין אחר הוא. והנה בתהלים ק"ה י"ח ובד"ה א' ט"ז י"א מפורש שתיבת לאמר שייך למ"ש לזרעך וכו' כמ"ש שם לאמר לך אתן את ארץ כנען ובפסוק כתוב ברית עולם. ואחר כך מתחיל לאמר לך אתן וכאן האתנח אחר תיבת לאמר. כאן לפי הדרש. ושם לפי הפשט. ועי' עוד כל זה תנחומא פקודי סימן ח':

באנו באש ובמים. הוא הגיהנם שחציו אש וחציו מים (היינו שלג) כן הוא בשמ"ר פר' נ"א סימן ז' ובמדרש תהלים סוף מזמור מ'. וע"י אברם שבחר בגיהנם באנו שם. ותוציאנו לרויה. פי' שע"י גליות יצאנו לרויה מן הגיהנם:

בין הגזרים. היל"ל בין הבתרים האלה כמ"ש ויבתר אותו וכמ"ש ואת הצפור לא בתר ואמר גזרים לדרוש גז"ש על גזרים של ים סוף: