פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מד:טו

עז משולשת זו מדי ואיל משולש זו יון. צע"ג שסותר הפסוקים המפורשים בדניאל ח' פסוק כ' וכ"א. האיל אשר ראית וגו' מלכי מדי וגו'. והצפיר והשעיר מלך יון וגו'. והיל"ל כאן בהיפך עז על מוקדון ואיל על מדי ואם על שמדי היה קודם מוקדון. אין הטעם של הסידור כדאי להפוך הכתובים המפורשים כל אחד בשמו ובהכרח שמ"ש בדניאל כנ"ל היינו שבעת גדולת מדי היה מוקדון קטן עדיין ואח"כ נתגדל השעיר כמפורש שם וצפיר העזים הגדיל עד מאד יותר מהאיל על כן כאן שמדבר ממלכות מוקדן בגדולתו מדמה מלכות מדי לעז ומלכות מוקדון לאיל:

כל הרוחות כבשו. פי' שעל מדי הטעם שנקראו משולשת על ג' מלכים. אך מוקדון שלא העמידה אלא מלך אחד הוא אלכסנדר שמלך על כל העולם ולמה אמר משולש. ע"כ דרש על אשר כבש שלשה רוחות העולם:

והכתיב ראיתי את האיל. צ"ע שהרי מפורש בדניאל שם שהאיל הוא מדי ואיך מקשה על מוקדון. ויתכן שדעת ר' אליעזר שגם מלכי מדי לא כבשו אלא ג' רוחות וכן מוקדון. ואצל מדי יש שני טעמים שנקראו משולשת ואצל מוקדן טעם אחד. ועל זה מקשה לו ר' יוחנן. ממשמעות לשון הפסוק ראיתי את האיל וכו' וכל חיות לא יעמדו לפניו ועשה כרצונו והגדיל משמע בכל רוחות העולם כרצונו. ודעת ר"א מאחר שכתוב ימה וצפונה ונגבה וכו' ולא פרט מזרח מכאן הוכיח שלא כבשו שניהם רוח מזרח ובילקוט שלא גרס מוקדון אלא כבשו סתם א"כ יתפרש על מדי ועל מוקדון:

אלא שגזלן הוא. שהיל"ל בן יונה כמ"ש כ"פ בספר ויקרא תור עם בן יונה ודורש ע"פ מדת ממעל שכתב וגוזל על שדרך העוף לאכול מן הגזילות שעל כן צווה שלא להקריבם וכן בנמשל:

שרי כו' הראה. כמ"ש שהעז והאיל והעגלה רומזים על המלכיות הקדומות שמשלו על ישראל ועל זה אמר ויקח לו את כל אלה. כמ"ש זכריה ב' אלה הקרנות וכו' ועל זה אמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו איך קורא לחצאי הבהמות והעוף איש ולמה אמר בתרו שהיל"ל חציו. על כן דורש בתרו על פי גמטריא של חלופי אותיות תי"ו רפה בשי"ן שמאלית ודומים במבטא ואיש פירושו על האומה כמו איש ישראל וכאלו כתוב ויתן אומה בְּשָרָה לקראת רעהו. ופליגי ר"י ור"נ דר"י סובר על שרי אומות וכמ"ש בסוף דניאל שר פרס שר יון מיכאל שרכם. ומ"ש לקראת רעהו שרמז בזה איך שם נלחמים זה כנגד זה וכמ"ש דניאל סוף י' להלחם עם שר פרס:

קתדרין כו'. כסאו של זה שכל אחד מבקש להגדיל כסאו. ור"נ סובר שמרמז על שרי ישראל הם הסנהדרין וכמ"ש במ"כ. ומ"ש את כל אלה כמ"ש אלה שמות בני ישראל:

מעמיד פנים בגל. שהעגלה והעז והאיל על שהם קשים הוצרך לבתר אותם ואת הצפור לא בתר שאינו עומד בעזות כי הצפור חרד משאר בעל החיים כמ"ש יחרדו כצפור ועי' רות רבה ריש פר' ה' חצות לילה חרדת אדם ומש"ש ועי' מ"כ כאן: