פירוש מהרז״ו על בראשית רבה ד:ו

שהרעיש בן זומא. והתשובה ע"ז עיין לקמן סוף פר' י' וכאן חסר. ורש"י במדרש פי' מה שהרעיש בן זומא העולם היה על חקירת מעשה בראשית כמה בין מים עליונים למים תחתונים. כדלעיל פר' ב' סימן ד' ומ"ש ויעש אתמהא וכו' דברי המדרש הם לבד דברי בן זומא:

שבו נבראת גיהנם. פסחים נ"ד לקמן פר' כ"א סי' ט'. שמ"ר פר' ט"ו סי' כ"ב. ויק"ר פר' ל"א סי' י"א:

כי ערוך מאתמול תפתה. ואמר שהגיהנם ערוך מאתמול. הרי לא פירש איזה יום היה שנדע איזה אתמול. ולא בא לסתום אלא לפרש. ע"כ דרש מאתמול יום שנוכל לומר בו אתמול היינו יום ב' ליום ראשון. ולא שלשום שלא היה לפניו יום אחר:

מחלוקת. פי' חלוקה ופרישה בין מים עליונים ותחתונים:

לתקנתו של עולם. שיהיה מים למעלה ולמטה. מלמעלה ירד הגשם כמ"ש לקמן פר' י"ג סי' י' ע"ש הטובה בזה. ומלמטה יהיה התהום ללחלח הקרקע לא כתב בה טוב. ושאר מחלוקת שהוא רק לאבד העולם על אכו"כ:

שלא נגמר מלאכת המים. שביום ג' כתיב יקוו המים. הרי שביום ב' עדיין לא נגמר:

למלאכתו של יום. דשאים ואילנות:

מנה ושתות. וכן בנמשל אצל מעשה כל יום כתיב טוב בפני עצמו. וגם כלול במ"ש בסוף והנה טוב מאד. אך במעשה יום ב' אין בו אלא מה שנכלל בסוף:

מגיד מראשית אחרית. בזה שלא כתב בשני כי טוב רמז בו דבר עתיד:

משה קרוי טוב. שמ"ר פר' א' סימן כ' וש"נ. ע"ש פר' י"ח סי' ג':

ליטול את שלו. עיין במ"ר פר' י"ט סי' י"ד. וכלשון זה לעיל פר' ב' סי' ב' בסוף:

לגיון קשה. לקמן פר' ה' סימן ו' ע"ש וש"נ:

לקו בהן דור המבול. בילקוט הגירסא ילקו בהן דור וכו'. כי בשעת הבריאה עדיין לא לקו. וגי' לקו צ"ל שבשעת כתיבת התורה כבר לקו דור אנוש ומבול והפלגה שהציף ל' משפחות. לקמן פר' ל"ח סי' י':