פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לט:טז

ג' מזבחות. הראשון כמ"ש בסימן הקודם. והב' הוא מ"ש כאן בפסוק ח' בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' וזה היה שלא יפלו בניו בעי שעל כן כתוב אצל מזבח זה ויקרא בשם ה'. והג' הוא לקנינה של הארץ. היינו מ"ש להלן אחר שנתפרד לוט מעמו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וכמ"ש לקמן סוף פרשה מ"א. והמדרש חושב כסדר שהיו המעשים א' בשורת הארץ ואח"כ קנין הארץ ע"י אברהם ואח"כ שלא יפלו בניו בעי:

ויעלו עפר על ראשם. שהיל"ל ויתנו עפר. על כן דורש שמ"ש ויעלו עפר על ראשיהם פירושו שהעלו על זכרונם מי שנקרא עפר על פי גז"ש ונראה שעד הערב נפלו לארץ בשתיקה ולעת ערב התחילו להתפלל ולהזכיר זכות אברהם וכמ"ש עזרא ט' ע"ש וע' לקמן פר' מ"ט סימן י"א וש"נ:

שלא יפלו בניו בעי. הגי' בילקוט כאן שלא יפלו בניו בעי. ויקרא בשם ה' צלי ד"א ויקרא בשם ה' התחיל וכו'. תחילה פירש מ"ש ויקרא צלי שהתפלל שלא יפיו בניו בעי אך לפי זה היל"ל ויקרא אל ה' ע"כ דורש שהקרא שם ה' בפי אנשי דורו ודרש להם:

הלוך ונסוע הנגבה. שתמיד היה עושה כן וזה היה די בב' וג' ימים עד שיעבור צד הדרום על כן דורש על ביהמ"ק שתמיד היה חושב ומחקה בדעתו ענין עבדותו בבית מקדשו ושכינתו וכדלעיל פר' י"ט סימן ז' שאברהם התחיל להוריד השכינה משמים ובית המקדש נקרא נגב וכמ"ש יחזקאל ריש כ"א אל יער שדה נגב והנמשל והטף אל מקדשים עי"ש: