פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לד:ו

ד"א כתיב. הכוונה ד"א צא מן התיבה ועל שכבר אמר כן כמה פעמים על כן קיצר כאן:

לכל זמן. דורש כופל הלשון זמן ועת זמן לכניסה ועת לכל חפץ ליציאה שאף שהיה חפץ לצאת והיה מתפלל הוציאה ממסגר עכ"ז לא יצא בחפצו עד שצווהו. עי' קהלת רבה פסוק זה:

משל לפרנס. שמ"ש צא משמע שמגרשו ומוציאו. על שעתה הגיע העת שהש"י ישוב למלאות הארץ ולפרנס אותם. בהכרח לסלק את נח וליקח מידו מפתח הפרנסה. ועל כוונה זו אמר לנח צא מן התיבה מהתמנות שלך כי אני בעצמי חוזר למקומי לפרנס העולם:

משל לסופר. פי' חכם והנמשל על נח שנקרא חכם כמ"ש לעיל ריש סימן ה' ובתיבה היה סופר שהיה צריך לעיין בטבעי כל יצור באיזה שעה ניזון ביום ובלילה:

עד שנשבע. משמע שהשבועה היה קודם שיצא. ובתורה מפורש שאחר הקרבת הקרבן היתה השבועה וההבטחה וכמ"ש פר"א פרק כ"ג והקרבן הקריב בירושלים כמ"ש לקמן ריש סימן ט'. וכמ"ש בריש הפרשה שהתפלל שיצא מן התיבה. ובהכרח שמ"ש ולא קיבל עליו לצאת היינו לעיקר הכוונה לפרות ולרבות בעולם. וכמ"ש ופרו ורבו על הארץ ועל כן אצל הצווי כתוב צא אתה ואשתך ובניך ונשי בניך. ואצל המעשה כתיב ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו הרי שלא עשה כאשר אמר לו כי לא נתרצו לפרות ולרבות עד שנשבע להם ולכוונה זו הקריב תחלה קרבנות בירושלים לעורר רחמים שיעתר לו להבטיחו. וכן היה שנעתר לו והבטיחו ונשבע לו והשבועה מפורשת בישעיה נ"ה כי כאשר נשבעתי מעבור מי נח ודרשו חז"ל שבועות ל"ו שגם בתורה כתובה השבועה כמ"ש לעיל פר' כ"ו סימן ו' ולקמן סימן יו"ד לסגי לסגי. ועל כן אחר הקרבת הקרבן אמר לו עוד הפעם ויברך יכו' פרו ורבו ואתם פרו ורבו [וע"ע בזה בתנחומא על הכתוב לאמר לאסירים צאו. יפ"ת]: