פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לד:א

שהיה סגור בתיבה. בריש המזמור כתוב משכיל לדוד והוא אמר הוציאה ממסגר נפשי ולא מצאנו שנסגר דוד במסגר שיצטרך לבקש הוציאה ממסגר על כן דרשו אא"ע לדוד ת"ע לנח שמפורש בתורה ויסגור ה' בעדו כי מגודל טרדתו בתיבה אפילו שינה בעיניו לא ראה כמ"ש תנחומא ריש נח. והיה בצרה גדולה מפני הצינה כמ"ש לעיל סוף פר' ל"ב ומריח החיות וכמ"ש פר"א ריש פרק כ"ג. על כך ביקש שיוציאנו ואז יתן הודאה לשמו. ומה שפי' המדרש להודות את שמך לתת הודיה לשמך פירושו כמ"ש מסדרי התפלה לפיכך אנחנו חייבים להודות לך וכו' ולתת הודיה לשמך שפי' שאין ליתן כל ההודאה לשום נברא על המעשה רק להחזיק לו טובה על הרצון והחסד אלא למסור כל ההודאה של כל המעשה לו יתברך בהחלט וכן כאן להודות את שמך לתת ולמסור כל ההודאה לשמו לבד:

יתכללון בי צדיקיא. מלשון כתר ועטרה של מלכות שמים. וענין הכתר כאן כמ"ש פר"א סוף פרק כ"ג. התקינו חכמים שיהיו מזכירים שבועת נח בכל יום. שנאמר למען ירבו ימיכם וגו' וביארתי שם בפר"א שכוונתו מסוף הפסוק אשר נשבע ה' לאבותיכם כימי השמים על הארץ. שזהו שבועת נח כמ"ש עוד כל ימי הארץ שדרשו לקמן פר' זו סימן י"א ע' מש"ש. ופסוק זה הוא בפרשת והיה אם שמוע בק"ש שאנו אומרים בכל יום שבועת נח. ואנו נושאים פסוק זה בתפילין בטוטפת וכלילא והנה יתכללון משמע שהצדיקים עצמם יתכללו והיינו בתפילין כנ"ל ולא אמר יכללו כמ"ש יכתירו שבהכרח שהיתה הכוונה על התפילין שישאו הצדיקים בעצמם להמליך עליהם מלכות שמים. וזהו עומק כוונת המדרש: