פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לב:ז

של מתושלח. עי' לעיל פר' ג' סימן ו' ופר' למ"ד סימן ז' ומש"ש איך הוא החשבון. וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק א' מתושלח מיצה ימיו עד המבול. ומ"ש כי לימים עוד שבעה וכן ויהי לשבעת הימים ולא פירש לאיזה חשבון. ומאחר שהחשבון מצומצם שאז מת מתושלח. על כרחנו שאלו ז' ימים הם ז' ימי אבלות וכמ"ש ויתעצב אל לבו כמ"ש לעיל סוף פר' כ"ז וכמ"ש אצל יעקב ויעש לאביו אבל שבעת ימים:

נתאבל הקב"ה. לקמן פר' ק' ריש סימן ז' וש"נ ע' לעיל סוף פר' כ"ז. ועי' סנהדרין דף ק"ח ג' דעות בזה:

א"ר יוסי. במכילתא בשלח פסוק כי גאה גאה. וז"ל ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה לאבדם שנאמר ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו עכ"ל ופירוש שהם נתנו את שכלם שהוא עין העליונה בתאוותם והלכו רק אחר עיניהם של זנות לכך נדונו בעיני המעינות של מטה. ועי' סנהדרין ק"ח וברש"י שם ועי' הגהות רד"ל וכן הוא בספרי עקב פיסקא מ"ג כמו במכילתא. ועי' במ"ר פר' ט' בסימן כ"ד ג"כ כנ"ל:

בגלגל העין. כדאיתא במסכתא דרך ארץ פרק ט' בסופו שמדמה דמיון העולם לעין. הלובן שבעין הוא האוקינוס. ועגול שבעין הוא כדור הארץ. שחור שבעין הוא ירושלים. פרצוף שבעין הוא ביהמ"ק. ולשון רש"י בגמרא שם. במים דומה לגלגל עין המעיינות שנובעין ממקום קטן כמו עין ונ"ל על שהעין הוא מקור נובע דמעה כמ"ש מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה:

סילונות שלהם. שהשחיתו דרכם וקלקלו צנורותיהם:

דרך ארץ. כמ"ש לעיל פרשה י"ג סימן י"ג המים העליונים וכו' ע"ש וע' פר"א פרק ה':