פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לב:ד

מצינו שעקם. ויק"ר ריש פר' כ"ו. במ"ר פר' י"ט סי' ב' וש"נ ומבואר הגירסא ופירושה:

שתים ושלש תיבות. שתי תיבות היינו בפסוק ח' כאן אשר איננה טהורה והיה לו לומר הטמאה הרי ב' תיבות. וג' תיבות בפסוק אשר לא טהורה היא. והיל"ל הטמאה הרי ג' תיבות:

סימני בהמה טמאה. כוון בזה שני ענינים. א' מאחר שבא לומר סימני טמאה לא היה צריך להזכיר של טהרה כלל. והב' שמאחר שהעיקר מדבר בסימני טומאה. היה לו להקדים סימני טומאה. אך דקדק להזכיר סימני טהרה ג"כ וגם התחיל בהם:

ז' מכל מין. כמו שאמר שנים אצל טמאה על כרחך פירושו שנים מכל מין וכמ"ש בפסוק ט' שנים שנים באו אל נח. א"כ מ"ש שבעה ג"כ פירושו שבעה מכל מין. אלא שהוקשה לו שתהיה א' בלא זוג ובהכרח שיהיה ז' זכרים וז' נקבות ואינו דומה למ"ש שנים שנים:

לא שאני צריך להם. פי' קרבן כמ"ש לקמן פרשה ל"ד סימן ט' מפני מה ציוני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מבטמאים אלא להקריב מהם קרבן מיד וכו'. לזה אמר כאן לחיות זרע וזה טעם לכל המינים בין טהורים בין טמאים. אך נח הבין ממה שריבה בטהורים היה יכול להקריב היתרים. ויתכן כמ"ש לעיל פר' כ"ח ס"ס ו' שלא יאמרו לממונינו הוא צריך: