פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כד:ה

רבנן ור' אחא. שמ"ר פר' מ' סימן א' במ"ר פר' י"ב סימן ד':

ראה ויספרה חד. שהוי"ו של תיבת ויספרה מחבר תיבת ראה לתיבת ויספרה ומפריד אותה מתיבות הכינה וגם חקרה ועל כן חשיב ליה חד וכן תיבות הכינה וגם חקרה מחוברים יחד ע"י תיבת וגם וחשיב ליה ג"כ בחד. ועל ענין האותיות והתיבות והפסוקים והפרשיות שייך לומר ראה ויספרה ומ"ש הכינה וגם חקרה שייך על תוכן הענינים ופנימיותם שהכין וחקר וכלל בפרשיות. ור' אחא סובר. שארבע תיבות אלו מורים על ארבעה ענינים:

ראוי היה אדה"ר. קהלת רבה פסוק את הכל עשה יפה. כל הענין:

זה ספר תולדות אדם. זה משמע מורה באצבע ועל מי מורה ועל איזה ספר כוונתו. גם יקשה מ"ש ביום ברוא אלהים משמע שביום הבראו נעשה ספר תולדותיו. על כן דורש שתיבת זה מורה על האדם שמדבר בו בסיפא דקרא. וספר הוא ספר התורה כמ"ש בסוף סדר וילך לקוח את ספר התורה וכו' ובכמה מקומות בתנ"ך ופירושו שלאדם זה אני נותן ספר התורה על שהוא יציר כפי וחכמתו מרובה וכוחו גדול לעמול בה ולקיימה. כמ"ש שם בקהלת רבה. ואח"כ אמר תולדות אדם לתולדות אדם אני נותנה ולא לאדם עצמו. ודורש עפ"י מדה י"ז שכאן אינו מפורש טעם הדבר ומפורש באיוב כ"ח אז ראה ויספרה שסיפר כל תרי"ג מצות הכינה וגם חקרה פנימיותה וסודה והיינו בעת בריאת עולם כמפורש בכל הפרשה שם ובפסוק הקודם לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה ויאמר לאדם ומנוקד לָאָדָם הלמד בקמץ והקמץ מושך א' כאילו כתוב לא אדם ופירושו לא לאדם אני נותנה וכאן כתוב תולדות אדם וזהו שאמר לא לאדם אני נותנה כי אם לתולדותיו. והדרשה יוצאת מבין שני הכתובים על פי מדה י"ז מה שאינו מפורש במקום זה מפורש במקום האחר. גם יתכן שמ"ש אז ראה פי' כמ"ש גלמי ראו עיניך אז ויספרה ויאמר לאדם:

שש מצות. לעיל פר' ט"ז סימן ו' וש"נ:

י"ב שבטים. ע' לקמן פר' ס"ג בסימן ו' שמ"ר פר' ל"ח סימן ח' והכוונה שרצה ליתן לו י"ב שבטים וספר התורה יחד. והענין בזה שהקב"ה בעת שברא העולם היתה כוונתו ית"ש שיכירו הברואים גדולתו ויעבדו אותו וישיגוהו כמו שהיתה בעת נתינת התורה. ותנאי נתינת התורה שתהיה בששים רבוא וי"ב שבטים. אלא שע"י חטא האדם נאבד ממנו סגולה זאת. וכמ"ש סיפא דקרא הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה ומאחר שלא היתה לו יראת ה' חכמת מה לו. וראוי לקורא בדברי חז"ל המתעלס בהם באהבים להיות שעשועים יום יום בדבריהם העמוקים והנעימים ולהתבונן במאמר זה איך שחברו ר"י בר"ס ור"י דכפר חנן שני פסוקים אלו זה ספר תולדות אדם ופסוק אז ראה ויספרה הכינה גם חקרה ויאמר לאדם כאלו הוא פסוק אחד ועל זה בנו יסוד דרשתם. והפסוקים רחוקים וע"י רוח בינה קרבום יחד והיו לאחדים בידם. אין זאת אלא שהיה בידם דרכים ידועים ואופנים מקובלים בדרכי הדרשות שעליהם סמכו ולהם כוונו. והם דרכי המדות: