פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כג:ב
Perush Maharzu on Bereishis Rabbah 23:2 (Perush Maharzu on Bereshit Rabbah 23:2) · פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →ויולד וכו' לשון מרדות. לקמן סוף פר' כ"ד סוף סימן ו' וסוף פרשה כ"ו מדכתיב בסוף סדר בראשית אנשי השם מלשון שממה ע"ש:
עורדן אני. הכוונה עודרן מלשון חרישה וחפירה. ומ"ש אני אני ד' פעמים היינו מדכתיב שם אל ד' פעמים אצל שם רשעים בפסוק זה להורות אשר שם אל יעדור וימחה וישרש אותם מן העולם והנה בשם עירד ומחיאל ומתושאל יש בשם התיבה עצמה משמעות לרעה דורש כל התיבה על פי מדת ממעל לרעה אך בשם למך שאין בתיבה עצמה משמעות לרעה דורש התיבה נוטריקון ל' מ' ך' מה לי ללמך המ' על תיבת מה והל' על תיבת לי והך' על תיבת למך. ומ"ש ולתולדותיו כי כתוב שם למך קודם לקיחת נשיו ואחר לקיחת נשיו והוליד מהם תולדות. ובתנחומא איתא שנבלעו ד' משפחות חנוך עירד מחויאל מתושאל כשהרג למך את קין:
אנשי דור המבול. דורש כן מפסוק רועה עקרה לא תלד שכל הפרשה שם מתפרש בדור המבול כמ"ש סנהדרין ק"ח ולקמן פר' ל' סימן ב' ובכמה מקומות. וכאן ק"ו מלמך שהיה הברור שבהם שהרי האריכה התורה בפרטי סיפוריו וכמ"ש לקמן סימן ד' שהתפאר וכי איש הרגתי:
רועה עקרה לא תלד. הוקשה לו מ"ש כפל לשון עקרה לא תלד ואיך ולמה הוא רועה אותה על שאינה יולדת. ואלמנה לא ייטיב איך האלמנה היפך העקרה ועוד שלא ייטיב משמע שאינו מטיב לה אבל אינו מריע לה ושם בראש הפרשה אמר יחבלו שור אלמנה. על כן דורש שהאלמנה והעקרה שתיהן נשיו ומ"ש רועה עקרה היינו שמנהג אותה ומשגיח עליה וכל מעינו בה ומשקה אותה כוס עקרין שלא תלד ומאכילה מאכלים שגורמים שלא תלד וזהו רועה עקרה באופן שלא תלד גם רועה אותה בתענוגים על שאינה יולדת. ומ"ש ואלמנה לא ייטיב. היינו אשתו השניה שהיא היפך העקרה שלא תלד ואלמנה היא היולדת. וע"כ פירושו על אשתו היולדת שיושבת בביתו אבילה אלמנה שאינו רועה אותה בתענוגים ואינו משגיח עליה להיטיב לה אבל להעקרה מטיב לה. ובכלל מ"ש לא ייטיב שאינו מקשט אותה כמ"ש לקמן פר' כ"ו סימן ה' כי טובות הנה כשמטיבים אותה לבעלה פי' כשמקשטים אותה לבעלה. ולקמן פר' פ"ג סימן ד' מהטבאל הרי פירושו שהאלמנה אינו מקשט והעקרה מקשט ולכוונה זו פירש הכתוב שמותן של נשי למך על דרשה זו שעל פי מדה י"ז שבאיוב מפורש. איך שנהגו עם נשיהם דורש כאן מדת ממעל עדה כו':
עדה דעדה מינה. שסר ממלה. סר בלשון ארמית עדה והיינו האלמנה שלא הטיב לה. וצילה שיושבת בצלו לתענוג בלבד. אך למך לא הצליח בעקרה שלו שכוון בה שלא תלד אך וצילה ילדה גם היא שתיבות גם היא מיותרים אלא שהפסוק מודיע לנו שהיה דבר חדש שלא היה אצל כולם שילדה גם היא. ובירושלמי יבמות פרק הבא על יבמתו הדרשה בהיפך ע"ש. ומלמך דורש בנין אב מדה ח' שכל דורו עשו כו':